האהבה בבניית הזוגיות

הכרתי בחור יקר, שננטש על ידי הוריו. הוא במצב רגשי די גרוע. אמנם אפשר לנהל איתו שיחה חביבה, אבל כשהדברים והמילים נוגעים לרגשות, שם הוא נחסם. יש לו הרבה מנגנוני הגנה שהוא מפעיל ללא מודעות, ואי אפשר לדעת ולהרגיש את אהבתו. כמו כן הוא לא יודע ליצור קשרים עם ילדים. הוא פשוט עומד לידם  ולא יכול לתקשר איתם. זה מצב עצוב מאוד.
כדי שחלילה לא נגיע למצב אקוטי שכזה, אנסה לעורר מחשבה לגבינו.

מה ניתן לעשות וכיצד לשפר את המודעות והיכולת לתת ולקבל אהבה?

הרבה זוגות שמגיעים אלי לטיפול עונים על השאלה מדוע התחתנת איתה? איתו?

לכאורה תשובה פשוטה: "התאהבתי בה\בו. אבל וזה- 'אבל' גדול- מה פירוש להתאהב? מדוע הרבה זוגות שהיו מאוהבים עד מעל הראש, די מהר לא מסתדרים עד לכדי רצון להיפרד. יש לציין שזה קורה אצל רבים בשנים הראשונות לנישואיהם.

מה קורה כאן?

קל לאהוב ללא תנאים כשהכל נראה טוב ויפה ואין הפרעות חיצוניות ואולי גם פנימיות [מחסומים פנימיים שלנו]. נעים לאהוב כשאנו מרגישים טוב. קשה יותר לאהוב, כשאנו מרגישים רע עם עצמנו, לא מכבדים את העצמיות שלנו. כשאנו 'יורדים' על עצמנו ולא מרוצים. כאשר הרגשתנו  העצמית תהיה טובה, יהיה לנו קל יותר לאהוב את מה שאנחנו- עם הדברים הטובים והפחות-  וגם נוכל לאהוב את  היקירים לנו.

כאמור כולנו צמאים לאהבה, כולל אנשים שנפגעו בנפשם בעניין זה.

בהתחלה כשהכל רק מתחיל ומתאהבים, לא תמיד מספיק מודעים למה הכוונה באהבה אמיתית ומתמשכת. במצב זה בלוטות החשק וההנאה מתגברים ונדמה שיש כאן אהבה. לרוב זה מתברר שזה היה סוג של תאווה ואהבה חיצונית ותו לא.

ויש הרבה אכזבות.

אהבה זה רגש. רגש חזק והכרחי, אבל הוא נבנה לאט שכן אם לא יבנה הוא עלול להעלם. יש אנשים שכל פעם מחליפים בני זוג, בדיוק מהסיבה הזו. הם לא יכולים להחזיק קשר אהבה לזמן ארוך.

בתוך מערכת זוגית ניתן לראות בבירור כיצד רגשות שליליים ששרדו מהעבר מגבילים את יכולתנו לאהוב  את עצמנו ואת הזולת.

אם נלמד לזהות מה תוקע אותנו, אזי נוכל גם לתקן זאת. נתחיל קודם כל לאהוב את עצמנו ולהשלים עם חלקים מעצמנו שאבדו בעבר. אל לנו להיות  'אסירים' של עברנו. עלינו לשחרר עצמנו מהחלקים שנחסמו. להבין אותם לטפל בהם. הגורם המרכזי לחוסר סיפוק ואכזבות אצל אנשים הוא היעדרותה של האהבה. ללא דבר זה  לא נוכל לחוש תחושה אמיתית של הגשמה עצמית.  למשל: נברח מתפקיד לתפקיד בעבודה,  מנוחה לא תהיה לנו. 

כשנבין זאת אז בעזרת ה' נתחיל להרגיש  את אהבתנו  למי שאנחנו. לכוליות שלנו.  נקבל זאת ברצון ואז נוכל לחיות את החיים במלואם.

כדאי לדעת, ישנם לא מעט זוגות שאכן נשואים, חיים ביחד מגדלים ילדים, אבל אין שם אהבה גדולה. הם פועלים ומגדלים ילדים. הם עושים כך מכורח המציאות. בעיני זה בהחלט לא מספיק.

אם כך, נחזור ונאמר  הצורך באהבה מתחיל בחיזוק העצמיות שלנו. להתבונן בטוב שבנו, ביכולות שלנו. נזכור שיש לנו ייעוד ייחודי משלנו שרק אנו יכולים להגשימו.

היום אכתוב רק טעימה קצרה לגבי אפשרות התיקון:
– אחרי שנברר מול עצמנו את התכונות הטובות שבנו את היכולות שלנו [להתחיל לאט ובקטן], נזכיר לעצמנו מידי יום את אותם נקודות טובות שנמצאות בתוכנו.

– אפשר גם לרשום אותם ביומן מיוחד, לומר אותם כל יום לפני השינה או בקימה . אלו יהפכו 'למנטרה' וזה מצוין.

– נלמד לשים לב פחות לדברי ביקורת החוזרים ונשנים בפי משפחתנו. אין צורך לענות עליהם, גם לא להצדיק עצמנו. ניתן להם להאמר ונפריח אותם מעצמנו.

בפעם הבאה אשתדל לפתח זאת יותר. בעזרת ה' נעשה ונצליח

לפרטים נוספים וליצירת קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר