גול עצמי למערב: המחיר של הדרת נבחרת איראן מהמונדיאל בארה’’ב

 

 

בשנת 1998 זכתה צרפת בגביע העולם בכדורגל לראשונה בתולדותיה. יותר ממיליון אנשים נאספו בשאנז אליזה. מראות דומים נראו ברחבי צרפת כולה, עת המונים התאספו כדי לחגוג את ניצחון נבחרתם.

 

 

הנבחרת בכיכובם של שחקנים, שחלקם בנים של מהגרים שגדלו בשכונות עוני, העניקה רעיונות של סולידריות ואחדות לאומה משוסעת ומקוטבת.

 

 

מאז ומעולם שימש הספורט ככלי בעל ערך רב באינטגרציה החברתית משום שהוא מלכד ומעורר התרגשות בכל רובדי החברה, לאורכה ולעומקה. ההתרגשות הזאת אינה חד-פעמית, אלא חוזרת על עצמה ובכך מסייעת לחיזוקה של האינטגרציה הלאומית. על רקע זה בולטת בשבועות האחרונים המתיחות סביב השתתפותה של נבחרת איראן בגביע העולמי בארה"ב שיערך בקיץ הקרוב.

 

 

לפי דיווחים שונים נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ניסה להפעיל לחץ ישיר על הנהגת פיפ"א, וביקש לבחון דרכים להגביל או למנוע את השתתפותה של נבחרת איראן, תוך הסתמכות על טיעונים ביטחוניים ופוליטיים רחבים יותר הנוגעים ליחסים בין המדינות.

 

 

נשיא פיפ״א גי'אני אינפנטינו המקורב לנשיא טראמפ, הדגיש את העיקרון של הפרדת הספורט מהיבטים פוליטיים והבהיר כי פיפ״א מחויבת לאפשר לכל נבחרת שהעפילה להשתתף, כל עוד היא עומדת בכללים המקצועיים והארגוניים, ללא תלות בלחצים מדיניים.

 

 

הניסיונות הללו ממחישים עד כמה גבולות הגזרה בין ספורט לפוליטיקה מטושטשים. מצד אחד, נשיא ארה"ב אשר פועל מתוך תפיסה שלפיה כל זירה בינלאומית היא גם זירה להשפעה פוליטית. מנגד, אוהדי נבחרת איראן רואים בעצם הדרישה להדירה מהטורניר ניסיון פוליטי להעניש אומה שלמה, כולל ספורטאים ואוהדים, על מדיניות ממשלתה.

 

 

היסטורית, ספורט שימש לא פעם ככלי פוליטי-מהאיסור על השתתפות ספורטאים דרום אפריקאים בתקופת האפרטהייד ועד להחרמות ומתחים סביב אולימפיאדות שונות. 

אך לצד זאת, ניסה עולם הספורט להוות גשר בין עמים, מרחב שבו יריבים פוליטיים יכולים להיפגש על בסיס כללים משותפים. דווקא משום כך, ייתכן שהניסיון להדיר את איראן מהמונדיאל עשוי להיות החמצה. ייתכן שדווקא השתתפותה יכולה לשמש הזדמנות לדיאלוג, לחשיפה ולחיזוק הקשר מעבר לגבולות פוליטיים. 

 

 

המונדיאל  יכול לסייע לנו לזכור שעל המגרש כולם שווים והאהבה לענף חזקה יותר מהמחלוקות. בסופו של דבר, השאלה אינה רק האם איראן צריכה להשתתף במונדיאל, אלא איזה תפקיד אנו מייעדים לספורט בעולם שלנו: כלי משחק פוליטי, או פלטפורמה  לסולידריות בין מדינות ועמים שונים.

 

 

התשובה לכך תשפיע לא רק על הטורניר הנוכחי, אלא תסייע לבחון מי קובע את גבולות המשחק, הפוליטיקאים או מוסדות הספורט הבינלאומיים.