המחבר היבנאי שלמה אלביליה: כוחן של המילים

ספר על תהליך הכתיבה בימינו. מחברות? דפים? איך?

"זהו, פעם זה היה לכתוב על דף ולשלוח בפקס או להקליד במחשב, והיום יש מכשיר פלאפון ושליחה בווטסאפ, והכל קל. בבחינת עם האוכל בא התיאבון. כשהרגשתי שאני חייב לפרוץ החוצה עם מה שיש להוציא על הכתב. מבחינת החומר, מבחינת הכמות ומבחינת החידושים שזכיתי להם משמיים. וכך, רציתי לעבור למקום יותר רחב, והעלון בנוי לפי מה שאברהם קבע וסידר, אזיי סיימנו את ההתקשרות, ועברתי לעלון אחר, עם קצת יותר מקום, ועדיין הקומץ לא השביע את הארי. לכן, החלטתי לפתוח קבוצה במדיה, וכל דרך אפשרית של זיכוי הרבים, שזה התנאי להיכנס לקבוצה הזו. קיבלת שיעור: תעביר הלאה לקבוצות ולאנשים אחרים. שבהתחלת הדרך היה הטור פעם בשבוע רק ביום שישי בעלון, שרק אלה בבתי הכנסיות זכו לקרוא את הטור. ולפי התגובות הבנתי שאנשים אוהבים את מה שזכיתי בו, ואת המאמרים. שכל הכתיבה היא על-פי הרמז ור"ת וס"ת ופרפראות. שרק בסייעתא דשמייא מגיעים אליי ומאירים את עיניי, וכך, גם הקוראים זוכים לאותה ההארה. והיום ברוך השם אני שולח כל בשעה שש בערב לערך את השיעור על פרשת השבוע, ומוציא מתוך הפרשה דברים אקטואליים לימינו אנו. ואם זה במועדים, חגים וזמנים לששון. כל חג מקבל את שיעורו בבחינת בימים ההם בזמן הזה. וזכיתי לכתוב תקופה גם בארגון 'הידברות' גם אותם השיעורים על פרשת השבוע."

ומה הלאה?

"כרגע, אני שקוע בכתיבת הספרים, לטובתי ולטובת עם ישראל, ללא מטרות רווח. כשהרווח היחידי עליו אני חושב זה בבנק הרוחני לעתיד לבוא, לי, בפרט, ולעם ישראל, בכלל."

מדוע בחרת את נושא כח הדיבור?

"מבחינת היהדות ובכלל בעולם, כח הדיבור זה נושא שיכול להרוס עולמות, עמים, בתים, חברה נורמטיבית, וכל דבר טוב שקיים ביקום הוא מפריד, וזו אומנותו של הנחש, שעונה על זה הגמרא. כששואלים את האריה, נמר וכל שאר החיות הטורפות: מדוע הם טורפים? ועונים מפני הרעב. שואלים את הנחש ואתה למה מפריד, הורס פוגע? עונה להם הנחש מה יתרון לבעל הלשון? דהיינו תשאלו קודם את בעל הלשון הרע, רכילות וכל המרעין בישין שמוציא מפיו את כל אלה, ולאחר מכן אענה לכם. ומצד שני זה בונה עולמות גם כאן וגם למעלה, זה גורם לשלום הן בעולם הזה, הן בארץ והן בביתו ובעבודתו ובסביבתו של האדם. וכאחד שלומד תורה ונמצא בעולם הרוחני יותר משלושים שנה – הבנתי וראיתי שעניין של לימוד כח הדיבור הוא ממש אפסי, לעומת הנזק העצום והבלתי ניתן לתיקון שגורם הלשון הרע והרכילות. ואת כל התורה לומדים כל היממה ולעניין כח הדיבור מקדישים מעט זמן אם בכלל ללימוד אותם ההלכות הקשורות בזה. וגם אצלנו צריך לתת את הדעת ולתקן את המעוות, שאם לא כן – מגיעים לעברות קשות כביזוי תלמידי חכמים וכדומה, ה' ירחם עלינו. ויש מושג ביהדות שנקרא מת מצוה, וכך הרגשתי לגבי כח הדיבור, שחייב לקום ולעשות מעשה, בכל מקום בכל עת ובכל זמן. אם על ידי דיבור, אם על ידי מעשה, אם על ידי המדיה ועוד שיטות של פרסום. וכך גם הלוגו והסמל המסחרי שלי, שבו אני מנופף בכל מקום. שזהו כח הדיבור וכל עניין הכתיבה וכל מה שנגרר אחריה. וזהו קודם כל לתקן את עצמי, ואם הצלחתי להעביר את המסר גם לאחרים וזכו אף הם לתקן את נושא כח הדיבור, הן בעם ישראל והן במגזר אליו אני שייך – דיינו."

שלמה אלביליה. "כל אחד והתבלינים שלו לאותה השיחה או לאותו האדם"

האם זה כל-כך קל?

"הדרך שבה התחלתי וממשיך במלוא העוצמה והכח והעוז ממש לא סוגה בשושנים. שאומר פרקי אבות 'מרבה נכסים מרבה דאגה' וזה בגשמיות. ואצלי זה מתבטא ברוחניות. ועזבתי מקצועות כסופר סת"ם, משגיח כשרות בבתי מלון ועוד הרבה מקומות, למדתי שחיטה עיוני, יועץ נדל"ן, משאית ועוד… שהאהבה לתורה ולשיעורים הכריעו לטובת מה שאני עושה היום ועוד הרבה שנים בעזרת ה'."

ומכל אלו בחרת, בסופו של דבר בכתיבה

"ויש עוד המון חומר כתוב שצריך להדפיס, רק שצריך מימון, וקשה מאוד להשיג. וכאן התודה והזכות של התורמים על חלקם בהוצאת הספרים. לכן הם לחלוקה, שהזכויות יעברו גם לתורמים. ויש לי עוד הרבה נושאים שעדיין לא נגעתי בהם, ולחדש בהם, כגון: תהילים, פרקי אבות, משלי, ועוד הרבה נושאים שאני נתקל בהם בלימודיי. ולכן בחרתי בעבודה שאוכל לעסוק בלימוד ובכתיבה. ואולי ביום מן הימים אהפוך את המקצוע 'ספרות' לקבע ולפרנסה עם כל הכרוך בכך."

כמה ספרים הוצאת עד עכשיו?

"זכיתי להוציא ספר ראשון (ראה צילום) והשני והשלישי בדרך, שכל אדם שקיבל אותם עושה נחת לאימי היקרה ז"ל. וכך גם בכתיבת שירים למגירה, בטקסטים מאוד יפים. וכל זה בינתיים מאחורי הפרגוד. שתורה ודרך ארץ בלי צניעות וענווה כמה שניתן – לא עולה יפה. ומרגיש שזה לא הזמן שקבעו לי משמיים להיות בפרונט. ומנסה להעביר לכל מי שמבקש – את מה שיש לי להציע. אם ברחוב, אם בכולל, ואם במדיה. והעול הטוב הזה אני עדיין יכול להתמודד איתו. ולא מנסה לקחת עוד התחייבויות. שאם זה ירוץ – איאלץ לוותר על דברים אחרים. שמבחינה אישית, אני גרוש טוב עם ילדים ונכדים, שמאירים לי את החיים, בכל פעם שאני נזכר באחת אן באחד מהם. והאישה הראשונה שלי, שאיתה אני נמצא 24/7 זו התורה הקדושה, שנותנת לי אור ותכלית ותפקיד כאן בעולם הזה. במיוחד שאני לבד מבחינת זוגיות. עד שבורא עולם יזכה אותי גם לאישה גשמית וטובה, שתיתן בי את הכוחות לעלות ולהתעלות במעלות התורה, היראה והקדושה. ובכל יום ויום אני מודה לבורא עולם, שמסיר ומזיז ממני, מעליי ומסביבי את כל קולות הרקע שמפריעים לי בעבודת הקודש. ולא שהיום אינם ואין קולות, יש ועוד איך יש. שהווליום שלהם ממש נמוך וגם מזה למדתי להתעלם. וההרחקות שעשיתי לעצמי הן שגורמות לי לשקט ולשלווה בה אני נמצא. שהחשבון שלי הוא פשוט, וכך יעשה כל אחד. לאחר עשרים שנה של כתיבה שחבל לבזבז זמן וכוחות על אותם האנשים המפריעים. שבזמן הזה אפשר לכתוב עוד שיעור עוד חידוש או סתם להתקרב לבורא עולם, ולראות את העולם שזכינו לו בצורה אחרת. כך אתה שומע את הציוצים של הציפורים, אתה נהנה יותר מקרני השמש, נהנה יותר מגשמי ברכה ומכל מציאות אחרת ביקום. כמה נפלא הוא, בואו לא נקלקל אותו. שכל מקרה, כל מחשבה, כל צעד ושעל אני רואה ומרגיש את בורא עולם. ויש הרבה זמן להתבודדות, בין כתיבה לחיבור לשיעור או סתם שיר שעולה בראשי. ואני מודה לבורא עולם על כל שנייה שאני בריא, שאני נושם, שאני רואה ושאני הולך על רגליי. שהרבה זמן מחיי שהייתי שקוע בגשמיות ובעולם הזה. אני מבין שלא הודיתי על כל הטובות שקיבלתי ומקבל כעת ואקבל בעתיד אם ירצה ה'."

מה נותנת לך הכתיבה? ומה המסר שאתה רוצה להעביר לקוראים?

"בעקבות הכתיבה ודרכה אני מוציא את מה שבלבי, את מה שבמחשבתי ומה הם חלומותיי. וגם הן בשכול, הן ברפואה ובצער שמלווה אותי בכל היממה, זהו העניין, שאין אחדות בעם ישראל, והכל יש בעמנו היקר. כיפות, עדות, מנהגים, מגזרים, מאכלים, וכולם זוהרים ומהנים את תרבות חיינו ועמנו. ורק עניין האחדות לוקה בחסר, ועליו צריך לעבוד ולהעלות בכל מקום ולדבר. וכאשר מדברים ושוברים את חומות השתיקה והשנאה ואת המחסומים, שגורמים לכולם להיכנס ולהתכנס בתוך עצמם, ולשלוח חצים רעילים ומורעלים. רק על ידי חצים רעילים ומורעלים שלכאורה אין בהם כלום, ומוציאים גזר דין על האחר לפני שהוא נשפט בכלל. וכאן אני ממליץ לכל מי שקורא את הנכתב כאן, ואני מדבר מדם לבי. ככל שתדעו יותר – יכאב לכם יותר וככל שתדעו פחות – כך יכאב לכם פחות. ולא בכדי עליתי לשידור במדיה ולאחר עצת רבנים. שהבינו שהמטרה שלי היא למנוע דיבורים מיותרים וחלילה פגיעה באחר. שהרי כל אחד והתבלינים שלו לאותה השיחה או לאותו האדם. ורק דבר אחד מפריד בינינו שזהו: חוסר האחדות. ולצערנו רק בזמנים קשים, של מלחמה, צרות, מגיפות – רואים את הצד היפה והטוב של כל אחד ואחת מעם ישראל. ומדוע זה לא נמשך ביום יום, בלי הצער של מלחמות, צער ומגיפות. ואני פונה לכולם ולאוו דווקא למזגר שלי או אחר, אני פונה לכולם כשם שאני אוהב כל אחד מעם ישראל. וכשם שפרצופיהם שונים כל דעותיהם שונים, ואין בעיה עם זה. ושיג ושיח האחד עם השני תורם רבות הן לאדם עצמו והן לעם כולו. הרי עם ישראל נקרא 'עם הספר'. אז צריך ללמוד מה לדבר, מה לומר ומה להגיד. ומדוע שלוש תיבות אלה? שפעמים צריך להשתמש בזו ולפעמים בזו ולפעמים בזו, ופעמים לא להשתמש בהם בכלל. כשם שיש מצוה לומר דבר יש מצוה יותר גדולה לא לומר את הדבר, ומדוע? כי פעמים והרבה פעמים הדיבור מזיק למצב שנמצאים בו כעת. ותאמינו לי אני מדבר בבחינת 'נאה דורש נאה מקיים'. שאם לא הייתה הכתיבה והלימוד שגרם לי לחדד ולהתחדד, הן בכתיבה, הן בטון הן בניסוח והן לא לדבר בכלל, איני יודע להיכן הייתי מגיע היום. שאני מעיד על עצמי שהייתי דברן לא קטן, ושולח חצים בהתאם, בחושבי שכך פותרים בעיות וסכסוכים. וזו טעות גדולה שחייתי בה הרבה שנים, עד שזיכני בורא עולם להבין שלפני שיוצאת המילה מפי אני בעל הבית עליה ולאחר שהוצאתי אותה מפי כולם בעלי בית עליה. וכך הפירושים והמסקנות מאותה המילה, המשפט והדיבור שיצאו. והכל בשלבים ובתפילות לבורא עולם, שלא להגיע לאותם נסיונות, של פגיעה בדיבור באדם אחר. ולמדתי שלכתוב עדיף מלדבר. שהאדם מול הדף זהו כלי שני ועד שכותב זה כבר כלי שלישי ורביעי ועד שמוסר לו או עד שאחרים קוראים, יש זמן לתקן. מה שאין כן בדיבור היוצא בזמן של ריתחא, אז האדם האחר הוא הכלי השני, שכל החצים והקיתונות של רותחים פוגעים בו בגופו ובנשמתו. ואין זמן לתקן. וגם בכתיבה צריך זהירות רבה, שהאצבע קלה על ההדק (המקלדת) במיוחד במדיה של היום, שמליוני מילים עולות על המסך בפעם אחת וכמה קוראים באותו הזמן. ושם הסכנה. וכל זה מצריך מחשבה קטנה לפנ ההוצאה של המילים של הכתיבה בדף או במקש. שאם נחשוב טוב על האחר ועל אותו המגזר ועל אותם קבוצות – אזיי גם כשנכתוב הדברים יהיו נעימים ורכים לשומעים ולקוראים. וכל הדברים האלה מתחילים מלמעלה. ואנחנו, העם, צריכים להתפלל שנזכה לראשים בכל תחומי החיים, שיהיו דמות לחיקוי לטובה לכל העם. הן בלבושם הן בדיבורם והן במעשיהם."

מהם חלומותיך לעתיד?

"שתהיה תורתי אומנותי, ואזכה לשקוד על דלתות התורה יומם ולילה, ובכל המכמנים שעדיין לא הגעתי אליהם. בעיית הפרנסה היא כרגע המכשול לביצוע הצעד של לשבת ולכתוב בשקט. ובמתכונת הזו של לשלב פרנסה ועשייה ושכר בצדה, כמו שאני עושה עכשיו היא טוב, רק פשוט מאיטה את הקצב של הלימוד, של הכתיבה שעדיין יש לי להוריד לעולם. והנה אני זורק את הכפפה לגבי הפרנסה ולגבי הספרים שצריכים מימון להדפסה ושהם עדיין על הנייר. ומי שיזכה להרים את הכפפה – יזכה להמון זיכוי הרבים. וכל החומר עולה בפייסבוק ובעוד כמה מקומות במדיה. למי שרוצה לבדוק ולראות איזה חומר מיוחד נשלח או רוצה להיכנס לקבוצה. ועכשיו הקושי הוא פי שבעתיים, הן בכניסה ללמוד במקום תורני והן בתרומות לספר. ואני מבין ליבם. החלום והשמחה שלי הם שהספרים, או לפחות השיעורים, יגיעו לכל בית בארץ ובעולם. ענייני פרנסה – אני לא דואג, פשוט מרים עיניי לשמיים כמו בכל חיי ומבקש עזרה וסייעתא דשמייא ממי שאמר והיה העולם. על הרבה דברים: זוגיות טובה, בריאות שלווה ושקט. לראות את ילדיי ונכדיי וכל זרעי זרע קודש. שמצליחים בחייהם, שלא תצא דבר תקלה מתחת לידיי, בכתיבה בתשובות לשאלות של האנשים, בעיקר בענייני דת. ולהיות דמות והשראה להרבה אנשים ש'אין דבר העומד בפני הרצון'. וברוך השם זוכה להרבה פרגון אהדה שמחה והשתתפות בהצלחה. שההצלחה שלי היא ההצלחה של כולם. מכל המזגרים והאנשים שהצלחתי להגיע אליהם. ויש בי אהבת ישראל ואין אצלי איפה ואיפה, כולם שווים בעיניי. ואם צריך אוזן קשבת ואם צריך להעביר את זכות השיעור לרפואה או להבדיל לעילוי נשמת – אזיי משתתף גם באלה. ובשיעורים ובקדישים ובלימוד האישי אני מכליל את כל הנפטרים ולהבדיל את כל החולים ואת כל נשמות ישראל. הן מהשואה הן חללי צה"ל והנעדרים והן את אלו הערירים שאין מי שילמד או יאמר עליהם קדיש. וזו ההרגשה הפנימית הטובה ביותר שאי-אפשר לתאר במילים. וזהו חסד של אמת עם הנפטרים ולהבדיל עם החולים הזקוקים לעזרה רוחנית. וכאן אין שום תמורה בעד האגרה. את התשלום והשכר זה רק לעתיד לבוא ייעשה למחכה לו, כמאמר התורה הקדושה. ומהברכות של כל אלה אני חי, שנותנים בי כוחות לעבור את זה העולם, עם כל המכשולים של העבר, של ההווה ושל העתיד שלא יבואו. וזו ברכה על כלל ישראל. ויצאתי מעט לאור הזרקורים, כדי לתת ממה שקיבלתי. ואם מישהו או מישהי מעם ישראל לקח וקרא והפנים את הכתוב – והיה זה שכרי. ומי ייתן שנזכה לראות את האור האלוקי, הנמצא בתוך כל אחת ואחד, ונהפוך למקשה אחת שנקראת 'עם ישראל עם הנצח'. כמו בהר סיני, שאומר הפסוק 'ויחן שם מול ההר…' אומר רש"י הקדוש במקום – כאיש אחד בלב אחד. אמן."

אמו של שלמה אלביליה, זוהרה (זרי) בת פריחה ז"ל

פרשת ויחי

השיעור לעילוי נשמת לונה (רינה) בת רחל שהיום פקידת חודשה, ולעילוי נשמת אמי היקרה זוהרה (זרי) בת פריחה אני כפרת משכבה שהשבוע פקידת שנתה רוח ה' תניחם בגן עדן הם וכל השוכבים עמהם בכלל הרחמים והסליחות. אמן כן יהי רצון, ולהבדיל מן החיים לרפואת לינור בת אילנה בתוך שאר חולי עמו ישראל. ולגאולה ובניין בית שלישי במהרה בימינו. אמן.

"ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז"
בידוע שהתפקיד של בכור בעם ישראל ובכלל, הוא תפקיד ומעמד ויוקרה ירושה כפולה,ועוד דברים שמנעימים את העמדה והתפקיד של בכור. כגון: איש סוד שפונים אליו גם ההורים וגם האחים הקטנים שמתחתיו. והוא החוט המחבר בין ההורים לאחים. בבחינת בין הפטיש לסדן. ופעמים שמעמדה ותפקיד זה, חוטף הוא שמני הצדדים במטבע. וכך זה עבודת הבכורות בבית המקדש האמיתי. שעד עכשיו הבכור היה במקדש מעט שזה הבית. שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.ובמקדש עצמו תפקיד הבכורות הוא גבוה ועצום. ולא בכדי נלחם יעקב עם עשיו כדי לזכות בבכורה. בחוכמה כמאמר רש"י הקדוש במקום. וגם בברכות וגם במעט כח, שנאמר וידו אוחזת בעקב עשיו. בעקב ר"ת עכשיו קיבלתי בחוכמה ברכות וידוע שעשיו את הבכורה ואת וכל הנלווים לתפקיד זה בידיו, במעשיו ובביזוי הבכורה. והפסוק מדבר על ראובן בכור השבטים בעם ישראל. שאומר רש"י הקדוש על הפסוק יתר שאת-ראוי להיות יתר על אחיו בכהונה לשון נשיאת כפיים… ויתר עז-במלכות כמו ויתן עוז למלכו. ומי גרם לך להפסיד כל אלה? ובפירוש רש"י הקדוש בפסוק הבא אומר מהן הסיבות- "פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חיללת יצועי עלה" אומר רש"י הקדוש-הפחז והבהלה אשר מהרת להראות כעסך.כמים הללו הממהרים למרוצתם-אל תותר-אל תרבה ליטול כל היתרות הללו שהיו ראויות לך… לומדים מכאן שהרבה הפסדים יש בעניין הבכורות.וראובן נשאר בכור מהשבטים. והפסוק רומז דווקא על זה שהפסיד את הבכורה לצמיתות ואת העולם הבא שלו, שבחר הוא ובמעשיו את העולם הזה דווקא, וויתר תרתי משמע על כל הזכות הזאת שנקראת בכורות. ולומדים זאת ממיודעינו עשיו שביזה את הבכורה. ולומדים את כל הפעולות האלה מהסיפא יתר שאת ויתר עז=ר"ת עשיו שמכר את הבכורה בתמורה לנזיד עדשים, לאחר שחזר מן השדה כשהוא עייף, רעב וייגע,לאחר חמדת העבירות שעשה. ואחת מהן היא אשת איש, לכן תשא אותיות אשת איש ואתה תשא עוון זה ועוד.. והתיבה ויתר הוא על כל הטובה בקלות. ולומדים מהפסוק הן ברישא והן בסיפא, על שני דרכים ושני סוגי אנשים בעניין בכורות. שהרישא מעיד על אדם קדוש וראוי להיות הבכור שבין השבטים, ודאגה לכל אחד ואחד מהשבטים ומן השבטים. ולמדנו זאת ממכירת יוסף,שהתפקיד הכריע לטובתו ולטובת יוסף כאשר השליכו לבור. ולאחר מכן לבוא ולהצילו מידם. שאומר רש"י הקדוש במקום,לא נכנו נפש-מכת נפש היא מיתה… למען הציל אותו-רוח הקודש העידה על ראובן, שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבוא הוא ויעלנו משם. אמר אני בכור וגדול שבכולן, לא ייתלה הסרחון אלא בי. ואומר עיקר שפתי חכמים-ולא שראובן אמר זאת בעצמו, שאומר רש"י הקדוש רוח הקודש העידה על ראובן. ורואים כמה סייעתא דשמייא היה לראובן. ומצד שני שהוא בין הפטיש והסדן בין ההורים לאחים. ומצד שני שהסיפא שלא צריך הרבה להרחיב על עשיו ומעשיו, ועל הויתור בקלות על שני העולמות ודרך החיים כאן בעולם הזה,שגרמה לו ללכת בדרכים העקלקלות והמעשים הקשים שעשה. ולומדים מהפסוק את הבחירה של האדם. שכבר זכה במשהו, בתפקיד, במעמד בחוכמה, בינה, דעת. שיכול לעלות ולהתעלות אל תוותר תשמור על מקומך שזכית בו מאת ה' התברך, בשתי ידיים.