חלום אמריקאי

זהו, זה נגמר. שנת-לימודים נוספת הגיעה לסיומה, ובדיוק כשחשבנו שאין הרבה חדש תחת השמש הקופחת של חודש יוני, תיכף יולי, אנחנו נוכחים לדעת שהם תמיד ימציאו את עצמם מחדש.

מי? הילדים שלכם כנראה, השמיניסטים, הבוגרים, הכמעט חיילים, הספק נשים ספק נערות ואוטוטו גברים.

ממסיבות סיום צנועות באולם הספורט הבית-ספרי ושמלת מלמלה ב-99.90 ₪ במקסימום, גם פה הם לקחו את המושכות והם דוהרים ודוהרים בכל הכוח, מבלי בכלל להתייחס אלינו, או לסביבה הקצת יותר בוגרת מהם, ואולי גם יודעת דבר או שניים מעבר לשמלה ורכב מפואר.

אצלנו, כאן, הכל מוגזם, הכל יצא מהפרופורציות שתואמות לו מזמן וכבר הפך לקרקס של הפגנתיות, נהנתנות ומשחקי כוחות בינם לבין עצמם, כמה עצוב.

בכתבה שפורסמה בערוץ 22 לפני יומיים נצפתה נערה בת 18, שנראית הרבה יותר בוגרת מגילה (אני חייבת להודות), במדידת שמלה אצל לא אחר מאשר דני מזרחי. מזרחי, אותו מעצב העל של שמלות כלה ואירועים, שבכדי לקנות שמלה שלו – אני צריכה לשבור את קופת הפנסיה שלי, הנערה הזו תופרת לעצמה שמלה ב-6,500 ₪.

סליחה, 6,000, נעשתה הנחה "כי היא ממש חמודה".

כאימא לילדה שעוד לא בת שלוש, אני תוהה עם עצמי: לאן עוד נגיע? מה יקרה בעוד 15 שנים, כששלי תסיים תיכון? איפה עובר הגבול, ולמה אנחנו, כהורים, לא יודעים להציב אותו בזמן ובמקום הנכון.

הבהרה: אין שום בעיה עם מסיבת נשף שבה כולם רוצים להרגיש סלבז ליום אחד, זה בסדר, זה אפילו חביב ומלא בקסם, ומותר להם, באמת שמותר להם. יחד עם זאת, כשהשמלה הופכת להיות הפרומו לשמלת כלה שלך, ואת הלימוזינה שהזמנתם אבא ואימא צריכים לשלם, יש פה טעות גדולה. ועדיף, עכשיו, לנסות ולתקן את הטרנד האמריקאי, לפני שזה יהפוך למאוחר מדי.

השבוע גם התפרסמה הודעה, שיצאה ממשרד החינוך, ככל הנראה כי התופעה מתחזקת בתודעה, שם אמר מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב: "מערכת החינוך מעניקה מעטפת חינוכית כוללת עבור התלמידים, והמדיניות של המשרד היא שבשום אופן אף תלמיד לא נשאר מאחור. אני מברך את בוגרי שכבת י"ב לקראת סיום חוק לימודיהם. אין ספק שמדובר באירוע משמעותי בחיי אדם, שיש לחגוג אותו, אולם לצד זה חשוב שנשפי הסיום יהיו פרופורציונליים, בטוחים ובהישג ידם של כולם."

יצאנו לבדוק עם מספר תלמידות תיכון, שבמקרה עכשיו סיימו את שנת-הלימודים הנוכחית, לראות איך הן עושות את זה, היה מעניין ומפתיע.

יערה, שם בדוי, כי היא העדיפה להישאר בעילום שם, מספרת כי: "אני תופרת שמלה פה, אצל תופרת מקצועית ביבנה, זה יצא קצת יקר, האמת, אבל זה כי לאימא לא היה כוח לשבור את הראש ולהמשיך לחפש. למרות שנראה לי שזה יחסית בסדר, כי אצלי בשכבה יש בנות שסגרו שמלה גם ב-4,000 ו-6,000 ₪. גם איפור יעלה לי 300 ש"ח, אבל אני מכירה בנות שסגרו עם מישהי שלוקחת להן 1,000 ומעלה. זה באמת יקר, וזה מין קטע אמריקאי כזה, אנחנו יודעים, אבל זה כיף, ואנחנו מחכים לזה מאוד."

כששאלתי לגבי העלויות, ומי משלם, היא ענתה: "חצי אני וחצי אימא. האמת שאצלנו בשכבה הרוב עובדים, כך שבאמת ההוצאות יוצאות מאיתנו, וממש לא הכל נופל על ההורים." 

מזל, חשבתי לעצמי.

שיר, מתיכון אלון גינזבורג: "הזמנתי מאתר מחו"ל שמלה שעלתה 300 ₪, אבל עשיתי את זה כבר יותר מלפני חצי שנה. ידעתי שעדיף שלא אתקע, ואז אצטרך לשלם מחיר מופקע, והעדפתי להיות מוכנה מראש." חכמה הילדה.

שאלתי אותה על איך זה מרגיש בסביבה שלה, ומה היא רואה מהצד, והיא השיבה כך: "אני חושבת שזה ממש תלוי במתי מתחילים לחפש, ומה הנערות בדיוק רוצות, אני כן קניתי משהו שהוא 'פנסי' (מהודר), אבל זה פשוט לא עלה יקר. לא חושבת שהייתי מוציאה מחירים מופקעים, של אלפים, ועוד על שמלה, כי לא נראה לי שאלבש אותה שוב, וחבל על הכסף. גם מצאתי איזשהו דיל ב-200 ₪, של איפור ושיער, וסך-הכל ההוצאה היא סבירה, ואני גם משתתפת עם ההורים ומשלמת חצי…"

טוב, אם להודות על האמת, נתקלנו כנראה בשתי נערות ששמרו על הפרופורציות הנכונות ולא יצאו מהכלים על-מנת להרכיב הופעה בלתי נשכחת. נתנחם בעובדה שהן, לפחות, כמו שזה כרגע נראה, רובן, עובדות, על-מנת לשלם את 'הפינוקים' שלהן והן כן נושאות באחריות של ההוצאה המסיבית, לפחות זה, ונקווה שזה גם יישמר הלאה.