יואב גד מסקר: טקס הזיכרון לחללי קהילת המודיעין

יואב, תושב יבנה מאז שנות השמונים ונמנה עם תושבי שכונת נאות עידן, השכונה הצבאית. יואב שירת כטייס בחיל-האוויר, ובמסגרת שירותו (23 שנים) שרת במערך המודיעין של החיל 13 שנים, במגוון של תפקידים: תפקידי שדה, פיקוד, מחקר ואיסוף. לאחר שחרורו הצטרף לעמותת המל"מ (המרכז למורשת המודיעין שבגלילות). העמותה פועלת למען הנצחת ההסטוריה ומורשת הקרב, מקיימת כנסים וימי-עיון במגוון נושאי המודיעין הן הצבאי, הן המדיני והן של מערך השב"כ והמוסד.

חברים במל"מ כ-20 קצינים וקצינות, תושבי יבנה, ששרתו במגוון תפקידים במודיעין.

יואב, שהינו גם רכז פרויקט 'צהלה' מספר כי "במסגרת הפעילות של פרויקט 'צהלה' יצאו השנה 200 חניכי הפרויקט לסיור במל"מ – ביקרו במוזיאון לטרור, שמעו הרצאה של לוחמת מוסד שניהלה את 'כפר הנופש' בסודן, (תחנת מעבר של יהדות אתיופיה לארץ), ביקרו באתר ההנצחה וחזו בסרט על מערך האיסוף והשליטה של המודיעין המבצי/קרבי, כולל הרצאה מפי מנכ"ל העמותה."

אמש (15.6.2016) התקיים טקס מרשים במל"מ (המרכז למורשת המודיעין) שבגלילות. עצרת זיכרון לחללי מערך המודיעין על כל זרועותיו ושלוחותיו, מקום המדינה ועד היום. "האתר, האמפיתאטרון, היה גדוש מפה לפה, בחיילים וקצינים במערך המודיעין הצבאי ומודיעין השדה, אנשי השב"כ והמוסד, וכן ובעיקר, משפחות החללים (הורים, בנים ובנות, בני-זוג). הגיעו משפחות רב-דוריות, הגיעו מבוגרים עם סיוע ועזרה בניוד." מספר יואב גד.

"הטקס היה מרשים, צנוע, מכבד, מעצים ומוקיר את החללים והלוחמים, כולל אנשים עלומים, שאפילו את תצלומם לא ניתן להראות ולפרסם, גם לאחר שנים רבות לאחר שהלכו לעולמם. לוחמים עזי-רוח ומעש, שנשארו, הם ומבצעיהם, בעלטה ובערפל. מעטים ביותר, שותפי סוד, יודעים מעלליהם ומעשיהם. לפעמים אפילו המשפחה הקרובה מנועה מלדעת או מלהיות מעורבת בעשייתם."

"השר צחי הנגבי נשא דברים, נציגי המשפחות השכולות, וברקע כל העת הופיעו דמותם ופרטיהם של הנופלים, החללים, אלו שנפטרו, וכפי שציינתי – בחלק מהמקרים הופיע דגל המדינה במקום תצלום של הנופל. בלט חלקם הגדול של הנופלים בקרב אמ"ן (כנראה לוחמי סיירת מטכ"ל, בעיקר במלחמת יום-הכיפורים 1973), וכן חלקן של הנשים בתוכו. כמו כן, של אנשי השב"כ והמוסד, כולל עד השנים האחרונות, כולל 2016."

"הונחו זרים מטעם גופי המדינה וההנצחה וגורמי הקהילה – קהילת המודיעין, הגאה והצנועה והחסויה. השתתפו בהנחת הזרים השר הנגבי, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, סגן ראש המוסד, נציגי המשפחות וההורים השכולים וראש יד לבנים."

"בלט וריגש אותי במיוחד, עד דמעות," מתאר יואב בהתרגשות "אב מבוגר (בסביבות שנות ה-80 לחייו) שבתו נפלה. הוא ישב בשורה הראשונה, שעון על הליכון. קם לקראתו הקמנ"ר, תא"ל, עזר לו לקום ולנוע אל עבר דורגל רובים, ששימש מקום הנחת הזר. כאשר משני צדיהם לוו על-ידי קצינות מאמ"ן. הקמנ"ר נטל את הזר מידי שתי החיילות, שאחזו בזר לפני העמדה, והניח את הזר במקומו. האב, שמאוד התקשה להלך ולעמוד, רצה אף הוא לאחוז בזר, לגעת, להניח, ופניו שטופי דמעות מהולות בזיעה והתרגשות. ניסה להתקרב ולא צלח… והקמנ"ר כבר סט וסב על עקבותיו, והקצינות הוליכו את האב באיטיות למקומו… והאב דומע, מתרגש ולא הצליח לממש את רגע ההתייחדות עם בתו שנפלה, שהלכה מעולמו. ישב האב בחזרה במקומו, דומע, מזיע, מתרגש, ושתי קצינות יושבות, כל אחת מצד אחר, ומגישות לו בקבוק מים, וידיו רועדות מפאת גילו, או מחלתו, או…?"

"מרגש, מרטיט נימי הלב והנשמה. עצוב, מתסכל 'לא כך בונים חומה!'" מסכם יואב גד "גאווה וכבוד, ויראה, וכאב, וערפל החיסיון… הכל מהול יחדיו."

יואב גד. ריגש אותי עד דמעות אב שבתו נהרגה