לא מגיעים לזוגיות לבד: רחל פישר על המטענים מהבית והדרך לצמוח מתוכם

"אני נעלמת? אתה זה שנסגר בכל פעם שאני מנסה להתקרב!"

"כי אי אפשר לדבר איתך. כל דבר הופך מיד לביקורת."

"ואיתך אי אפשר לדבר בכלל, אתה פשוט שותק!"

הם יושבים זה מול זו – שני אנשים שאוהבים כבר שנים, בעלי בית, משפחה וזיכרונות משותפים. ובכל זאת, ברגעים מסוימים נדמה שכל אחד מהם מדבר בשפה לחלוטין לא מובנת לשני.

שניהם בטוחים שהם רבים על משהו שאירע הרגע: שיחת טלפון שלא נענתה, ערב שבו הוא חזר מאוחר, או אמירה שנתפסה כביקורתית. אך לעיתים קרובות, המתרחש בזוגיות בהווה הוא רק החלק הגלוי של הסיפור. מתחת לכעס מסתתר פחד, מתחת להאשמה ישנו צורך לא ממומש, ומאחורי תגובה שנראית מוגזמת חבוי סיפור ישן הרבה יותר.

המשקעים שלמדנו בבית

אנחנו לא מגיעים לזוגיות לבד. אנחנו מביאים איתנו את כל מה שלמדנו בבית שבו גדלנו: האופן שבו ראינו את הורינו מתווכחים, מתפייסים או שותקים; הדרך שבה קיבלנו אהבה; והמקומות שבהם הרגשנו בטוחים – או למדנו להיזהר.

יש שתרגמו בילדותם אהבה כדאגה לכולם, אך התקשו לבקש משהו עבור עצמם.

יש שלמדו שכאשר כועסים – שותקים, ולכן נסגרים בכל עימות.

ויש שחוו חוסר יציבות, וזקוקים לאישורים חוזרים ונשנים לכך שהם עדיין אהובים.

במקרים רבים, בן הזוג אינו מייצר את הפצע – הוא פשוט נוגע בו.

בדו־שיח שלפנינו, האישה גדלה בבית שבו למדה להיות חזקה ולא להישען על אחרים. בעלה גדל בבית שבו בעיות נפתרו בשתיקה ובהמתנה עד יעבור זעם.

כך נוצר המעגל: כשהיא הרגישה שהוא אינו נוכח, היא התקרבה מתוך כעס וביקורת; כשהוא הרגיש מותקף, הוא נסגר. ככל שהיא כעסה יותר – הוא שתק יותר, וככל שהוא שתק – היא הרגישה נטושה יותר.

ממאבק כוחות להבנה הדדית

רק בתהליך טיפולי הם החלו להבין: הם אינם אויבים, אלא שני אנשים שמנסים להגן על עצמם בדרכים שלמדו בעבר.

במהלך הטיפול למדה האישה לומר: "כשאתה שותק, אני מרגישה לבד. אני יודעת שזו לא בהכרח כוונתך, אבל זה מה שקורה בתוכי."
והוא למד להשיב: "אני רואה שזה מפחיד אותך כשאני מתרחק. אני כאן."

הם עדיין מתווכחים מדי פעם, אך כעת הם מכירים את הסיפור העומד מאחורי התגובה. זוהי אחת המתנות הגדולות של הזוגיות: האפשרות לגדול בתוך הקשר. הזוגיות אינה מוחקת את העבר, אך היא מאפשרת לנו לכתוב איתו פרק חדש.

שאלה מהקליניקה

השאלה:
"אני ובעלי נשואים שנים רבות. מדי פעם אני חשה נפגעת ממנו, אך כשניסינו לדבר על כך, כל אחד התבצר בעמדתו. בתהליך טיפולי הבנתי שהוא אינו מנסה לפגוע בי, אלא פשוט מדבר בדרך שראה בבית הוריו – דרך שמבחינתו אינה פוגענית.

לקראת סוף התהליך הבנתי שכשהוא מדבר כך, הוא נוגע במקום רגיש בתוכי שחווה חוסר הערכה או זלזול (צורת דיבור שלא הייתה מקובלת במשפחתי). האם עלי להתעלם מהרגשות שלי מתוך הבנה שזו אינה כוונתו?"

תשובת המטפלת:
בשום אופן לא. ראשית, עלינו להתייחס לרגשותינו בכבוד ולהבין מאיפה הם נובעים.

בטיפול לומדים לזהות את הכוונה שמאחורי המילים ואת משמעותן, וממילא גם הרגש משתנה: מבינים שכך הוא למד בביתו ושם לא נעלבו מדיבור כזה, אך בו בזמן מבינים שצורת הדיבור הזו פוגשת אצלך מקום רגיש.

כאשר מבינים את שני הצדדים, הדרך נסללת והלב נפתח: מתחילים להבין את הצרכים ההדדיים, לומדים לתקשר קצת אחרת, מגיבים בצורה מותאמת יותר ומחזירים את הביטחון והרוגע לקשר.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר