לא מושלמים – אבל מאושרים: איך לעבור את קו הסיום של החופש הגדול בלי רגשות אשם

קל מאוד ליפול למלכודת ההשוואות ברגעים של עייפות, ולהניח שלחברים שטסים ברגע האחרון יש חיים מאושרים וחסרי דאגות, בעוד שאנחנו "תקועים" בבית. אך האמת היא שמה שרואים מבחוץ לעיתים רחוקות משקף את מה שקורה בפנים. לא פעם אנו מופתעים לגלות שזוגות שנראו מושלמים ברשתות החברתיות, עם חופשות חלומיות ואירוח למופת, מחליטים פתאום להתגרש.

אנחנו נוטים להשוות את השחיקה של סוף הקיץ שלנו לרגעי השיא המעוצבים שאחרים בוחרים לפרסם. איננו יודעים מה מסתתר מאחורי התמונות – אילו חובות, אילו קשיים זוגיים ואילו התמודדויות מורכבות.

על מעשינו והתרחשויות בחיינו יש לנו אחריות, אך גם השליטה שלנו מוגבלת. בקליניקה שלי סיפרה לי מטופלת: "בעלי ואני מרוויחים סכום מסוים. בסכום הזה אנחנו דואגים לכלכלת הבית, לחוגים ולרווחת היומיום. היינו מאוד רוצים, אבל כרגע אנחנו פשוט לא מצליחים לחסוך לטיול בחו"ל."

בנקודה הזו, במיוחד בשבועיים האחרונים לערבוב שלפני חזרה לשגרה, עומדת בפנינו ברירה:

האפשרות הראשונה: להמשיך לקונן, להשוות את עצמנו לאחרים ולהנציח תחושת מסכנות ונחיתות אצלנו ואצל הילדים.

האפשרות השנייה: למנף את הסיטואציה. להיות יצירתיים, להשקיע אנרגיה במה שיש ולבחור לראות את הדברים הטובים שכבר קיימים בבית ובזוגיות שלנו.

אושר משפחתי לא נמדד בתקציב

אושר משפחתי אינו נמדד במספר החופשות, בגודל התקציב או ביעד שמופיע על כרטיס הטיסה. הוא נבנה מרגעים קטנים של יחד: ארוחת ערב רגועה, משחק קופסה משותף בסלון הממוזג, פיקניק שקיעה בפארק השכונתי, הליכה על שפת הים או ביקור אצל סבא וסבתא. אלו חוויות שאינן עולות הרבה כסף, אך ערכן הרגשי עצום – בייחוד כעת, כשכולנו זקוקים להורדת הילוך לקראת תחילת שנת הלימודים.

ילדים זוכרים בעיקר איך הם הרגישו בבית. הם זקוקים להורים פנויים להקשיב, לצחוק ולהיות איתם באמת. פעמים רבות, דווקא הפשטות הזו היא שמייצרת את הזיכרונות המתוקים והחזקים ביותר.

מעבר לכך, כשאנחנו שמחים בחלקנו, אנחנו מעבירים לילדים שיעור לחיים בדוגמה אישית: אנחנו אחראים על מה שיש לנו, פועלים איתו על הצד הטוב ביותר, ואין שום צורך להשוות את עצמנו לאחרים.

שאלה מהקליניקה

"החופש תיכף מסתיים, והילדים חוזרים ומספרים שכל החברים טסים עכשיו לחו"ל או נסעו למלונות. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, ואני מרגישה שאני מאכזבת אותם רגע לפני האחד בספטמבר. מה עושים?"

תשובה:

קודם כל, מכירים ברגש ולא מבטלים אותו. מותר לומר: "אני מבינה שגם אתם הייתם רוצים לנסוע, זה באמת נראה כיף."

לאחר מכן, מעבירים מסר מעצים: לכל משפחה יש את הדרך ואת סדר העדיפויות שלה. שבו יחד, ונצלו את הימים האחרונים ליצירת חוויות פשוטות ומהנות במסגרת האפשרויות שלכם. בסופו של דבר, ילדים זקוקים להורים שנוכחים בחייהם ומסייעים להם לנחות ברכות בחזרה לשגרה הרבה יותר מאשר לכרטיס טיסה יקר – החום, הקרבה והאהבה הם אלה שנשארים איתם לאורך השנים.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר