לא רק קורת גג: האמנות שבבניית הבית המשותף

לעיתים אנחנו נאחזים בהרגלים ישנים שכבר אינם מתאימים. קשה לשנות הרגל, ובדרך כלל נעדיף להישאר במוכר, גם אם הוא כבר לא באמת משרת אותנו. למשל: גבר שהיה רגיל לחזור מהעבודה לנוח, לאכול ולצפות בטלוויזיה, מגלה שעם הילדים צריך לעשות שינוי בשגרה הזו – לראות מה צריך לעשות בבית ולחכות עם הצפייה. מטבע המציאות, מעצם היותו אבא ובעל שחי חיי שותפות, הוא מחויב לתת כתף ולשאת בעול החשוב הזה. אך אם הוא מתעקש לשמר את ההרגל, הדבר עלול לעורר ויכוחים.

כך גם במקרים שבהם אישה מבקשת מבעלה לעזור בקניות כשהמשפחה גדלה, והוא מסרב וטוען: "אני מביא את עיקר הפרנסה, אז למה שאתחיל עכשיו לערוך קניות?". מקרים כאלה נובעים מכך שהמציאות השתנתה, אבל בני הזוג לא מצליחים להתאים את עצמם אליה.

בין "המבצר" לבין העולם שבחוץ

מעניין לראות שביחסים עם חברים או קולגות אנו לעיתים מוכנים לגמישות רבה יותר, בעוד שבתוך הבית – המקום שאמור להיות הכי בטוח – קשה לנו לעשות שינויים, גם אם הם הכרחיים. למה זה כך? את החבר איני רואה כל הזמן, ואם פעם הוא מבקש ממני משהו, אין בעיה להיענות לבקשתו. אולם בבית, שהוא מבצרו של האדם ובו הוא מבלה חלק ניכר משעות היממה, קשה לו יותר להשתנות, גם אם השינוי נצרך מאוד.

אם נתבונן היטב בחיי הנישואין, נראה שאכן התרגלנו לדפוס חיים מסוים ונוח לנו איתו – רק שלא יפריעו לנו. החיים עם בן הזוג אולי "לא משהו", אבל לא נורא; יש לנו את הקביעות ואת היציבות וזה בסדר, מקסימום נחפש את הריגושים בחוץ.

הנקודה היא שבגלל מחשבות מעוותות אלו איננו משקיעים בחיי הנישואין. לא משקיעים מחשבה בכך שהבית ובת הזוג הם הבסיס ופה צריך להשקיע. לא מחדשים את האהבה, לא מנסים לראות מה אפשר לעשות כדי שיהיה לנו – כזוג נשוי – טוב יותר, נעים יותר וכיפי יותר. הבית הוא מבצרנו, ולכן השינויים בו נחווים לעיתים כאיום על מעמדנו, וכך רבים נתקעים בתבניות המוכרות. זו טעות שכיחה: במקום להשקיע בזוגיות עצמה, רבים מעדיפים להתמקד בילדים, בקריירה או בתחומים אחרים, מתוך מחשבה שהקשר הזוגי איכשהו "יסתדר".

מילת המפתח: השקעה

אבל כדאי לזכור: שום דבר אינו מובן מאליו. מילת המפתח היא השקעה. הרי בהרבה תחומים אנו יודעים שצריך להשקיע ואנו מוכנים לכך, אלא שהרבה אנשים – יותר מדי לדעתי – לא מוכנים ואף לא מבינים שבנישואין חייבים להתבונן ולהוסיף דעת. זה לא יתקדם מעצמו.

ידועה הבדיחה על זוג שהגיע לחדר הטיפולים והאישה התלוננה: "בעלי לא אומר לי שהוא אוהב אותי". הבעל התפלא וענה: "הרי אמרתי לך זאת כשהתחתנו, מדוע צריך לחזור על זה?". כדי לשמור על זוגיות טובה לאורך שנים, חייבים להשקיע. כמו בכל תחום בחיים, גם כאן ההשקעה היא המפתח. לא מספיק "לומר שאוהבים" בתחילת הדרך ולצפות שזה יספיק לכל החיים.

כפי שכתבתי בעבר, זוגיות דורשת גם גמישות. גמישות משמעותה להקדיש מחשבה לשינויים שמתרחשים בתוך הקשר, להבין אותם, לשוחח עליהם ולמצוא דרכים להתמודד עמם בצורה מיטבית. לא לחכות למשברים גדולים, אלא לשים לב לסימנים הקטנים שמשתנים לאורך הדרך.

סיכום והארה

היום דיברנו על חשיבות ההתבוננות, הגמישות וההשקעה בזוגיות. בפעם הבאה נעמיק בנושאים נוספים שיעזרו לנו לשדרג את הקשר הזוגי.

אני יודעת שאני חוזרת על הדברים הללו כל פעם מזוויות שונות, וזאת כתוצאה ממה שאני רואה בחדר הטיפולים. רוב האנשים, שברובם הם טובים ונורמטיביים, לא מודעים ליחס המזלזל שלהם לחיי הנישואין. באמת, עם מחשבה נכונה, רצון טוב ועבודה – היו יכולים למנוע חלק ניכר מהגירושין.

בעזרת ה', נעשה ונצליח.

לשאלות ותגובות – ניתן לצור קשר:

רחל פישר – פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית

טלפון | וואטסאפ | מייל | אתר