מתחילים מבראשית: פרשת השבוע – וישלח

"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום" (ל"ב-ד')

בקהילות מסוימות יש נוהג לקרוא פרק ראשון בפרשה זו, בכל מוצאי-שבת, אחרי ההבדלה, והטעם הוא בגלל שיש בו סגולה גדולה. הקורא בה יהיה לו חן בעיני הבריות, ובפרט מי שעומד לצאת למסע, בדרך הים או היבשה, תועיל לו להינצל מאויביו. ובנוסף, יש רמז בפרשה זו על הגלות שאנו שרויים בה. שכל מה שאירע עם יעקב ועשו יארעו לנו מבניו של עשיו.

ועלינו לנהוג כדרך שנהג יעקב עם עשו, שנתכונן לשלושה דברים: הדבר הראשון: תפילה, שנתפלל ונבקש מאת הקב"ה שיצילנו מידי אויבנו. הדבר השני: דורון, שניתן להם מתנות כפי שנתן יעקב לעשו כדי לסתום את פיהם. הדבר השלישי: שננסה לברוח מהם ולא להימצא על ידם בעת כעסם. על-פי המדרש נודע לרבקה אימנו שעשו יוצא בחיל גדול לקראת יעקב ובדעתו להורגו, מיד שלחה לו שבעים ושניים עבדים חזקים ובעלי מלחמה, והלכו ליעקב ומסרו לו בשמה: 'בני שמעתי שבלב עשו אחיך התעוררה השנאה הקדומה, והוא מכין את צבאו ויוצא לקראתך על-מנת להורגך, שמע בקולי, נהג עמו בטוב, בהכנעה, תיתן לו מתנות כדי לסתום את פיו, ואם ישאל אותך מה עבר עליך- ספר לו הכול, אל תעלים דבר ממנו, ובנוסף, חלוק לו כבוד גדול, בסופו של דבר אחיך הגדול הוא'.

המפגש של יעקב ועשו. מאת פרנצ'סקו הייז. 1844

יש גורסים שיעקב לא ידע כלל וכלל על הצבא הגדול שעשו מכין כנגדו, והוא התעורר מעצמו היות והוא היה צריך לעבור דרך אדום, מקום מושבו של אחיו עשו, ומשם הייתה הדרך לארץ כנען, והיה חושש שעשו יצא לקראתו ויהרגנו, לכן הכין את כל המנחה הגדולה, כפי שמפורשת בפרשה לפרטי פרטים. "וישלח יעקב מלאכים", אותם מלאכים שבאו ללוותו בחזרה ארצה, מלאכים ממש. לפי שאנשיו של יעקב פחדו ללכת לעשו. זימן לו הקב"ה מלאכים ממש בכדי שעשו יפחד למראה פניהם.

וסיבה נוספת לשליחת מלאכים לעשו כדי לפייסו היא: "ארצה שעיר שדה אדום", פסוק זה מראה רשעתו של עשו, שקרא לארצו שעיר, בכדי לזכור תמיד שיעקב לבש עורות גדיי עזים, כדי שיהיו ידיו שעירות ויצחק יחשוב שהוא עשו וייטול את הברכות. ולשדהו קרא אדום, כדי שיזכור את העדשים האדומות שהלעיט אותו אחיו יעקב, ובכך מכר לו את הבכורה. ועל-ידי שמות אלו לא ישכח מה עשה לו אחיו יעקב, ולא יסיח דעתו מכך.

"ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל"(לב-כט)

כך אמר לו המלאך: "הקב"ה עומד להיגלות אליך בבית אל, ויודיע לך ששמך לא יהיה עוד יעקב כי אם ישראל, והטעם ששלטת במלאכי אל. וחשוב אתה לפני הקב"ה. אנשים חזקים כלבן ועשו לא יכלו לך. ודמות דיוקנך חקוקה בכיסא הכבוד, ובנוסף התאבקת עם שרו של עשו וניצחת אותו. עד עכשיו שמך היה יעקב שפירושו עקבה ומרמה, ומכך ניתן להסיג שלקחת הברכות ברמייה, אבל מעתה והלאה ייקרא שמך ישראל, שפירושו ישר-אל שהקב"ה בעצמו עומד לברך אותך בבית אל, ואף אני (שרו של עשו) אסכים לברכות הללו".

יעקב נאבק במלאך. יוג'ין דלקרואה

ומכך אנו למדים ששינוי השם מביא תועלת רבה לביטול גזירה קיימת על אותו אדם, כפי שראינו בפרשת 'וירא'. ולכן הגזירה שהייתה תלויה שייהרג על-ידי עשו מתבטלת, מפני שהגזירה הייתה על יעקב, ומעכשיו, כששמו ישראל, בטוח הוא ואין לו ממה לחשוש. רבותיי, שם שנותנים לאדם הוא מרכיב חשוב מאד, וממנו נגזרת ההצלחה של אותו אדם, יש כאילו שמקצרים את השם מ'אברהם' ל'אבי' (שם חיבה שנשאר משום מה בקביעות) ומבלי לדעת, מקצרים את המזל של 'אברהם', ועל זו הדרך בכל מיני שמות למינם.

חשוב מאוד לא לקצר את השם, ואם חלילה יש גזירה – על אותו אדם להתייעץ עם רב, חכם וכדומה, על-מנת להחליף את השם, בפני עשרה, ובכך להסיר את רוע הגזירה.

שבת שלום ומבורך