עשייה בעיסה: האמנית תמר מרגלית

התשוקה של האמנית היבנאית, תמר מרגלית, לפיסול, ליצירה, למגע ולחומר תמיד הייתה שם. האמנות הייתה חלק מחייה מאז ומעולם וכנראה שלתמיד

בעברה, העיסוק באמנות היה פרקטי יותר, כמי שהייתה קבלנית לפיתוח ובנייה, וכחלק מכך עסקה, בעיצוב חוץ של וילות על-ידי משטחים ויציקות בטון, תכנון שתילים ושבילים, בעיקר באמצעות אבנים וחלוקי נחל.

כשסגרה את העסק, לפני כ-14 שנים, החלה לפסל לשם הנאה. תחילה, בבטון המוכר, אותו מאוד אהבה, תוך שילוב עבודה בברזל, אשר עד מהרה התגלתה כמלכלכת ומאוד כבדה.

תמר החליטה לנסות תחום חדש, ופנתה ללימודי עיצוב בעיסת נייר. קורס אחד, שני שיעורים, הספיקו לה על-מנת להבין את העקרונות המנחים בעבודה, ואף ליצור טכניקה אותה פיתחה בעצמה.

"אנשים לא משתמשים בה, כי זו טכניקה יותר כבדה" אומרת תמר "אבל לי חשוב לעשות בה שימוש בבניית הבובות, ובעיקר בעיצוב כפות-הידיים והרגליים ובטכניקת ההלבשה, שגם היא ייחודית לעבודה שלי, כי לרוב משאירים אותן ערומות."

10 שנים שהיא יוצרת בדרך זו, לא כמקור פרנסה, אלא כדרך ביטוי, ויותר מכך, כדרך חיים. "יצאתי לחירות שלי, לפנסיה מוקדמת, ורצתי להעסיק את עצמה בפיסול. זה משך אותי… התחלתי לפסל בתוך בועה, ולא לצאת מהבית חודשים – זה ממכר כל-כך!"

הפיסול לא עזב אותה לרגע. משך אותה מיצירה אחת לזו שאחריה. חדר-העבודה שלה הינו גלריה פתוחה, הנמצאת בחצר האחורית של ביתה, שבנווה-אילן, כשאת מרבית הבקרים היא מבלה שם.

היא ויצירתה.

טוב לך כך? עם ה'לבד'?
"מאוד. זה לא לבד… אחר-הצהריים מגיעים הנכדים ואנשים, אבל הבוקר הוא שלי, בשבילי."

כמה זמן נדרש כדי להכין כזה פסל?
"זה תלוי בגודל בעיקר. אבל קודם כל צריכה להיות השראה."

מהיכן היא מגיעה, ההשראה?
"אני אוהבת מאוד נשים כושיות. אם אני רואה סרט אפריקאי בטלוויזיה, בנשיונל ג'אוגרפיק וכד', אז מיד אני מצלמת את הדמויות בראש. אין לי תמונה לידי. אני משדרגת את מה שהעין ראתה."

נראה כי המוטיב השולט הוא נשי… נשים, הריון, ילודה. מה הנושא הזה מהווה עבורך?
"פוריות. בכל דבר. אני אוהבת את המילה פוריות, כי זה בכל מקום – בבית, בגינה, בחיים. דברים שמפרים אותך כל פעם מחדש."

"אני לא עוזבת את זה" היא מרחיבה "אני ממשיכה ליצור נשים, נשים עם ילדים, ובכל מיני ואריאציות, בכל מיני תנוחות."

לפעמים היא יוצרת גם חיות, גם הן גדולות ומפוארות, כבת-יענה, דישון, שנוצר בעקבות ביקור בצפון, אשר יצר השראה שלאחריה חזרה לביתה ומיד החלה לפסל… כולם עשויים עיסת נייר, ומעטרים כל פינה בחלל הבית והגינה.

גם איסוף החומרים הוא אינסופי – היא עושה שימוש בנייר-טואלט, בקבוקים, עיתונים, מסקנטייפ.

"אני לא זורקת אפילו בקבוק אחד" היא מצהירה "בכל שבוע אני אוספת את עיתוני יום שישי, ששומרים לי בסופרמרקטים באזור, צועדת המון בחוף הים ומנקה את החוף מבקבוקים, הדרושים לי להכנת התשתית למבנה גוף הבובות."

פיסול בעיסת נייר. מוכרת הפרחים

הפסלים והבובות הם בעצם חלק בלתי נפרד, ודומיננטי מאוד בבית. מהן התגובות מצד המשפחה?
"מפרגנים מאוד. כי כל מי שבא – מתפעל. בימים הראשונים שיצרתי והשארתי יצירות ככה ליד הדלת, או בחדר השינה, בכל פעם שבעלי התעורר – הוא נבהל, כי חשב שמישהו נכנס לו הביתה. היה צריך להתרגל לזה. בעצם,יש לי אורחים כל הזמן" היא אומרת וצוחקת, כשכוונתה אל הבובות הישובות בסלון ביתה, כאורחות, או במקרה הזה, כסוג של דיירות קבע. "כשנסעתי לחו"ל, לחודשיים, בעלי נשאר לבד, ואמר לי "אל תדאגי. השארת אותי עם הרבה נשים כאן."

"גם הנכדות מאד אוהבות את זה" מחייכת תמר "על-אף שאני לא מאפשרת להן לגעת, בסופו של דבר, מדובר בבובות, וזה כיף!"

את רואה איזושהי התפתחות בעשייה שלך עם השנים?
"כן. בהחלט. בכל יצירה חדשה – האלמנטים שלי הם יותר חדים."

נערת הפרחים
 

היא מעצבת עד אחרון פרטי הלבוש ופרטי האנטומיה של הגוף. למרות שמולבשות מעל, הבובות זוכות לעיצוב חזה מדויק ,כזה שלא יבייש את לקוחות ד"ר קליין.

"זה סוג של הלבשה בנייר ובד. אני עושה אותן טיפ-טופ. הלבוש תמיד מגיע בסוף, ואני לא יודעת מראש אלו חלקים הוא יסתיר ואלו יחשוף. צריך לחשוב טוב טוב לפני, כי אחרי שמדביקים את הבגד – אין דרך חזרה." היא מסבירה.

יצירותיה של תמר הוצגו בעבר במסגרת 'בית פתוח', בו השתתפה, בעיקר על-מנת שיכירו אותה. כך גם הספר אותו הוציאה, ובו מוצגת בגאווה, משפחת הבובות כולה.                                                       
 

תמר מדגישה שכל יצירה עומדת בפני עצמה, ולא ניתן לשחזר אותה, ולכן, היא מעידה, כי היא מתקשה לחשוב על מכירת היצירות וגם לתמחר את עבודתה, אבל אם תהייה הצעה טובה – היא מוכנה לשקול את הפרידה הכאובה.

היות והמחשבה על מכירת אלו שנעשו בזיעת אפה קשה, אך ביתה הרחב כבר צר מלהכיל יצירות חדשות – בימים אלו מגבשת תמר חוגים לילדים ומבוגרים, על-מנת שאחרים ייצרו וייהנו מהעשייה והתוצרים.

לאחר שביקרתי והתרשמתי מיצירותיה, ממליצה לתאם ולבקר בביתה הייחודי של תמר מרגלית, להתרשם מהיצירה, החומר והאישה.

ומי יודע… אולי ידגדג בידיים, גם שלכם, הצורך בעשייה ובעיסה…

טעימה מעבודותיה המרהיבות של תמר בתמונות: