אור אטיאס: מסעות הטונה בים התיכון

"בקרוב אהיה בת 18 והחלום שלי הוא להוציא את הספר שלי לאור. הספר שלי מכיל בתוכו טקסטים שכתבתי במהלך חצי השנה האחרונה, שעוסקים במסע שלי, בתהליך שעברתי, ברגשות, בתחושות, ומסכם את כל נקודת-המבט שלי ואת איך שאני רואה את החיים. אם אתם מאמינים באמנות, ובי, אשמח מאוד אם תתמכו בפרויקט שלי, כמובן שיש לכך תמורה, וברגע שהספר שלי יצא לאור – אתם תהיו הראשונים לקבל אותו!

מי את, אור?
"שמי אור, ואני בת 18. אני כותבת כבר זמן-מה סיפורים קצרים וטקסטים כאלו ואחרים, בעקבות חוויות כאלו ואחרות. בטקסטים שלי אני כותבת את כל מה שיש לי לומר, וחשוב לי שייאמר. אני כותבת על החיים, ועל הדרך בה אני רואה אותם ומפרשת אותם, ותמיד לוקחת את זה למקום שלי. כמו כן, תוכלו להתעדכן בפרופיל הפייסבוק האישי שלי כאן בכל פעם שאני מפרסמת טקסט חדש."

מה מכיל הספר?
"הספר שלי, 'מסעות הטונה בים התיכון', מכיל בתוכו סיפורים קצרים, וסיפורים ארוכים. חלקם מורכבים ומסובכים, חלקם פחות. הרוב הגדול שבהם עוסק בחיים עצמם, ובתהליכים השונים שאנו עוברים במהלך החיים. כמו כן, ישנם גם סיפורים על אהבה, על רגשות ועוד נושאים מחיי היום-יום של גיל ההתבגרות."

למה דווקא את?

"להוציא ספר מאז ומתמיד היה אחד החלומות הכי פרועים שלי, ולאחר תקופה לא קצרה בה אני מפרסמת את הטקסטים שלי, על בסיס קבוע, ברשת החברתית, החלטתי סוף-סוף שהגיע הרגע הנכון להגשים את החלום שלי, במיוחד אחרי תגובות נפלאות שזכיתי לקבל מאנשים שונים שהשפיעו עליי וחיזקו את המוטיבציה שלי, ובעיקר את האמונה שלי בעצמי. מעבר לכך, הספר שלי משלב בתוכו איורים של למעלה מ-20 ציירים וציירות מרחבי הארץ, שהסכימו לקחת חלק בפרויקט שלי ולהעביר את מה שאני מעבירה במילים, דרך האמנות שלהם – ציור. כל אחד מאותם החבר'ה המוכשרים לקח את הטקסט למקום שלו והעביר אותו אליכם בצורה מרשימה ויוצאת דופן."

"מכיוון ואני מפרסמת את הטקסטים שלי דרך הרשת החברתית, היא כל מה שאני מתבססת עליו. ללא תמיכתם של אותם האנשים, שלעולם לא פגשו בי, או ידעו מה עומד מאחורי אותם הטקסטים, לא אוכל להוציא את הספר לאור. וזה נפלא, כי כך, למעשה, אתם מסתמכים אך ורק על הכתיבה. ואם אתם נהנים ממנה, זה המקום שלכם לתמוך. בלעדיכם לא אוכל להוציא את הספר שלי לאור."

תרצי להודות למישהו?
"אני רוצה להודות לסופר הרשת 'תה', ולרועי מייקל שפי, מחבר הספר 'יובל', כי בלעדיהם שום דבר מזה לא היה קורה. הם נתנו לי השראה ללכת אחרי החלום שלי והם ליוו אותי בכל התהליך עד להוצאת הפרויקט הדסטארט, זאת אומרת, שבלעדיהם לא הייתי יכולה להוציא ספר בצורה עצמאית. הם עשו עבורי את כל מה שהוצאה לאור אמורה לעשות, רק בהתנדבות."

איך אוכל להשיג את הספר?
"את הספר שלי תוכלו להשיג בשתי פלטפורמות – מודפסת ודיגיטלית. זאת כאשר תתמכו באחת מהפלטפורמות כאן."

אם אתם רוצים לסייע לאור אטיאס להוציא את ספרה לאור – היכנסו לכאן ותתרמו כפי יכולתכם. בואו ניתן כתף ליבנאית הצעירה שלנו ונגשים לה חלום!

קטעים מהספר:

עבור אלו שנפלו בדרך, ועבור אלו שעדיין ממשיכים במסע

את השיעורים הטובים ביותר למדתי דווקא כשהייתי בטוחה שלא אלמד עוד דבר לעולם; כשהייתי בטוחה שנכשלתי, ובלילה מילאתי את כרית העשייה בדמעות של אכזבה ותסכול. ודווקא שם, במקום החשוך והאפל הזה- למדתי דברים שלא העליתי בדעתי שאלמד. כשהגוף היה צמא לעשייה ובו זמנית מותש ממנה, ועייף מההשקעה והמאמץ במשהו שלעולם לא יראה את האור. אם אספר לך שזה לא היה כואב, זה יהיה השקר הגרוע ביותר בכל שנות חיי, ואני הרי ידועה בתור שקרנית גרועה. אני ידועה גם בתור עוד אלפי דברים אחרים, וכל אדם אשר תשאל אותו מי אני – יאמר לך דבר אחר.

זה נפלא לראות איך אנשים שונים חווים אותנו בדרכים שונות, ועבור כל אחד מהם נהיה דבר אחר. תמיד יהיה קשר בין כל הדברים, אך עדיין, הם יהיו רחוקים ושונים. זה כמו שתפוז הוא מתוק אך לא משתווה במתיקותו לתות השדה, והאפרסק כל-כך רך, אך לא רך כמו הבננה, ויחד הם כולם יוצרים סלט פרות מנצח. וכאלו גם אנחנו; מנצחים את הבלתי אפשרי בעזרת מתכונים שאנו למדים עם הזמן, עד שאנו מסוגלים לבצע אותם בדרך הטובה ביותר- ולהיות אנחנו, המשופרים, והטובים, והבלתי אפשריים.

במקומות רבים בחיים הבלתי אפשרי היה טאבו כל-כך חזק עבורי, ואותם המקומות, הפכו את הבלתי אפשרי לבלתי אפשרי עם שום סיכוי להתאפשר לעולם; עם הזמן, כשלמדתי לשחרר, ולהפסיק להאמין אמונה עיוורת במשפטים וציטוטים ושיעורים שלמים שהועברו לי במטרה לדכא- הבנתי שהבלתי אפשרי הוא אפשרי ומעט ומסובך, ובגלל זה כולם נוהגים לוותר עליו עוד לפני שהם מנסים, ואחרי שהם דוכאו להפסיק להאמין בכל דבר אחר.

אמונה עיוורת מתבטאת בהמון דרכים, אך הבולטות שבהן הן חוסר השליטה ואיבוד העניין בבלתי-ידוע. כשאתה מאמין במשהו כל-כך חזק, אתה למעשה מאבד את השליטה בכל מה שקורה אתך, ומפקיר את המוח שלך, הגוף שלך ובעיקר את הנפש בידיים של אדם, או כל דבר אחר שעומד מאחורי האמונה הזו. הרציונליות הולכת לאיבוד, והמוטיבציה נשחקת כאילו לא הייתה מעולם. אתה מאבד עניין בבלתי-ידוע, אתה כבר לא רוצה ללמוד, לגלות ולדעת. החלום לחקור את העולם דרך העשייה נשאר נעול בקופת החיסכון הישנה שלך שאתה עדין מפחד מדי לשבור.

לעולם לא אוכל ללכת בדרך מבלי ליפול, להיפצע ולכאוב אותה; וזה כל היופי- הדרך בה אנו כואבים את הדרך בעזרת עשייה, ומוציאים את כל החוצה. איך שהפצעים מגלידים, והאישיות מתחזקת, והפחד מהכישלון נחלש; הוא נחלש כשאתה מבין שהוא זה שבונה אותך, ובלעדיו לא תוכל לעשות. הרי גם הטקסטים השמחים ביותר הם תוצאה של כאב כזה או אחר.

תכאב את עצמך כל עוד אתה יכול. תוציא את הכאב החוצה בכל דרך שרק עולה בדעתך, העיקר שלא תשמור אותו בפנים. הכאב הוא הפוטנציאל שלך לפרוח, וכרטיס הכניסה שלך אל חממת השלווה והאושר שהחיים יצרו בעצמם. תיצור כל עוד אתה נושם, תנשום את היצירה. כך תגלה את עצמך, בכל יום מחדש.