זה הזמן לאהבת חינם!

למעשה, בירושלים היו מספר קבוצות, שכל אחת מהן חשבה שהיא צודקת ובשום אופן לא הייתה מוכנה להתפשר. זה לא נשאר ברמת הוויכוח. רצחו מנהיגים שלא חשבו כמותם, ואף שרפו את אוצרות התבואה כדי לגרום לכך שכולם יצאו למלחמה. הסוף ידוע: בתשעה באב חרב הבית.

אתמול צמנו וכאבנו על כך. אך מה אנו עושים היום בעניין? איך אנו מפיקים לקחים?

לצערנו, בימים הללו אנו חווים בדיוק את אותה סיטואציה. אז, בעבר, הרומאים היו מחוץ לחומה, וגם המצור לא גרם לתזוזה חיובית ולעקירת שנאת החינם שהביאה לתוצאה הרת אסון. גם היום אנו נצורים על-ידי האויבים מעבר לגדר ועל-ידי אויבים בעולם כולו. עד עתה, לא הפקנו את לקחי יום האתמול, ואנו ממשיכים בשנאת חינם.

מול שנאת חינם לא מטפלים בשנאת חינם נגדית. לצערנו, נושא גיוס בחורי ישיבות הוא כיום נושא שיש מי שדואגים שיהפוך לגורם מפלג בעם. המחלוקת בנושא הגיוס גורמת לפחות חרדים להתגייס, גם כאלה שאינם יושבים ולומדים. הציבור החרדי מרגיש נרדף, אך גם הוא צריך להפנים שלא מכבים אש עם נפט. כשכואב – צועקים, וזה לגיטימי. אך צריך להיזהר שלא לעשות מעשים שיעצימו את הלהבה, יעמיקו את הכאב ולא יקרבו אותנו אל הפתרון.

בנוסף, צריך לזכור שגם כאשר יש טענות מוצדקות כנגד ההתנהגות של המערכת הצבאית, צריך להיזהר שלא לפגוע בחייל הבודד, משום שהוא באמת מוסר את נפשו למען ביטחוננו ואינו חלק מאותה מחלוקת.

השבוע נשמעו ביטויים קשים כנגד ראשי הצבא. הביטויים הללו אינם גורמים לפתרון הבעיה, אלא להעצמתה.
 

אולי אם נבין ממה נובעת שנאת חינם, נוכל לנסות לעבור לצד השני של המתרס: לאהבת חינם. זו התרופה למחלה שמפילה חללים רבים, נפשית ופיזית.

בתורת חסידות חב"ד מוסבר ששנאת חינם אינה נגרמת מההתנהגות השלילית של הזולת, אלא מהאגו האישי של האדם, שמציב את עצמו תמיד במרכז, ולכן, מציאותו של השני מפריעה לו. נכון, בסוף, כששואלים אותו למה הוא שונא את השני, הוא מסביר למה. אך הדבר דומה למי שבקליעה למטרה, במקום לסמן את המטרה ולירות, קודם יורה ורק לאחר-מכן מסמן את המטרה. הוא קודם שונא את הזולת, ולאחר מכן מייצר סיבות לשנאה.

הרבי הבהיר שהדרך להגיע לאהבת חינם עוברת באהבת השני ללא סיבה, כפי שאדם אוהב את עצמו ללא סיבה. לאחר-מכן, בוודאי, ימצא גם את הסיבות למה לאהוב את הזולת.

אם נדע להביט נכון ובריא, לא נבחן את האדם רק במעשיו, אלא במהותו הפנימית. כך נגיע לאהבת חינם. כדברי הרמב"ם בהלכות גירושין, אין אפשרות לגרש ללא רצון הבעל, ובכל זאת, יש מקרים שבהם בית הדין כופה אותו עד שיאמר "רוצה אני". האם זה אמיתי? האם אחרי הכפייה הוא באמת רוצה? התשובה היא כן, משום שבמהותו הפנימית הוא רוצה למלא אחר רצון ה'. הכפייה גורמת לו להתנתק מהרצונות השליליים ומהרצונות החיצוניים שקיננו בו, ולהתחבר לרצון האמיתי שלו.

בפרשת השבוע, פרשת פנחס, אנו מגלים מהי אהבת חינם. פנחס סיכן את חייו כדי להציל את עם ישראל מהמגפה בעת שחטאו עם בנות מדיין.
 

בימים אלו יש להקדים רפואה למכה: ליצור חיבורים על-ידי אהבת חינם, להתנתק מהיצר הפוליטי ההרסני, ולבנות שלום ואחווה בכל עם ישראל.

זהו חלום שיתגשם בקרוב, וכדאי בהקדם לקפוץ על העגלה.

שבת שלום.