כיצד אפשר לשמוח?

שמחת תורה מעמתת אותנו בכל שנה עם הפרדוקס היהודי: איך רוקדים כשבלב יש צער תהומי? במיוחד במציאות הכואבת של השנים האחרונות, הרב יוסף יצחק לרר רב חב"ד יבנה, מלמד אותנו כיצד הבכי והשמחה שזורים זה בזה.
כפי שמלמד אותנו סוד הפרה האדומה, התורה אינה דורשת להתעלם מהאובדן, אלא להתרומם מתוכו. הידיעה שיקירינו היו רוצים שנמשיך בחיים מתוך שמחה היא כוחנו.
בשמחת תורה, כשאנו רוקדים עם התורה כעם אחד, אנו מוכיחים שוב: האור דוחה את החושך והחיים גוברים על הכל

שמחת תורה הוא יום שמח במיוחד. אבל בשמחת תורה קרה האירוע המצער שרבים וטובים מעם ישראל נפגעו בו ובעקבות מה שאירע בשמחת תורה, איבדנו אחיין יקר בהושענא רבה לפני שנתיים בלבנון..


בעם ישראל יש דבר מיוחד השמחה והעצב משתלבים יחדיו. הזוהר הקדוש כותב "שחדווה תקיעה ליה בסטרא דה ובכיה בסטרא דה" כלומר: השמחה תקועה בצד אחד שבלב והצער מהצד השני. מעשית ,אם סמוך לשבת קברנו את הקרוב ביותר לנו בצער רב ואנו אבלים על כך, עם כניסת השבת עוצרים את מנהגי האבלות עד יציאת השבת.
לא אשכח, לפני כשנתיים שמספר דקות אחרי יציאת שמחת תורה קבלנו את ההודעה המצערת על נפילת האחיין של אשתי "אביעד ניימן הי"ד" כאב עצום, שאין לתאר במילים, ומיד, בצאת בחג, הלכנו ורקדנו בהקפות שניות. איך הדברים הללו עולים בקנה אחד? עצב ושמחה משמשים בערבוביה?

 

אכן שלוש שנים אחרי שמחת תורה, שאויבינו עמדו עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא הצלינו מידם, כל יהודי הוא עולם מלא וכל יהודי שנפל על קידוש השם, חרב עלינו העולם והצער גדול מאד ובהחלט ראינו מצד השני את הניסים הגדולים, כאשר לא נפתחה הרעה גם מצפון באותו יום מר ונמהר. אנו רואים ניסים גדולים ללא הפסקה בכל יום מחדש.

 

עם כל הקושי שבדבר, בואו נבודד את הפוליטיקה- (אגב חובה לחקור דברים שאירעו, כדי לא להיכשל בפעם הבאה)- ונראה את הניסים העצומים. ביום יום ייתכן שאם לא נהפוך אבנים לא נראה ניסים. בספר התהילים ,באחד מפרקי ההלל לה', אומר דוד המלך "לעושה נפלאות גדולות לבדו" רבים מהניסים הגדולים שמונעים פיגועים גדולים אינם נחשפים לציבור. ה' עושה אותם ולא מגלה אותם.

 

אך שילשום, נעשה נס עצום שאי אפשר שלא להודות ולהלל למי "שאמר והיה העולם." אם ננסה לצייר מה היה קורה אילו המחבל היה מצליח לבצע את זממו, איך היה נראה חג הסוכות שלנו וכיצד היינו נכנסים לחג שמחת תורה???


יש לזכור שני דברים, שצריך להפסיק להגיב לפי מבחן התוצאה ולפי הצלחות האוייב אלא לפי הרצונות שלו. חייבים לגדוע את רצון האוייב לכלותינו גם במחיר כליון האוייב.

אכן, השמחה והצער מלווים אותנו ללא הפסקה. צער על הנופלים מול השמחה על הניסים העצומים שאנו חווים.

 

איך אפשר לשלבם? הרבי – בפרשת פרה אדומה – מסביר שטהרת האדם הטמא מבוצעת על ידי הזיה של מי חטאת, מים חיים, מי מעיין זכים המסמנים את החיים הטהורים ובתוכם את אפר הפרה האדומה המסמל את המוות. התורה מלמדת אותנו שחיים ומוות משולבים יחדיו. התורה מלמדת אותנו לקחת את האפר, את הצער והאובדן אך לא לשקוע בו, אלא לראות כיצד מתרוממים ממנו, כיצד יוצרים חיים טובים יותר.


פעמים רבות אנו נמנעים מלשמוח כי יש הרגשה שפוגעים ביקר לנו שהלך מאיתנו. לפני שנים הלכתי לנחם משפחה ובסוף הניחום נשאלתי כיצד עליהם להתנהג כי בעוד כחודשיים נקבע תאריך חתונת האחות הצעירה של בת הזקונים של הנפטרת. האם לדחות את החתונה? הצעתי להם ל"שאול" את הנפטרת האם היא תשמח שביתה תתחתן? והלכתי. ב"ה החתונה התקיימה בזמנה! אין ספק ,שהיקרים שלנו – שאנו יכולים לדאוג שהם מאוד יהיו איתנו ברוחניות, אך הם אינם איתנו בגשמיות – רוצים שנמשיך את החיים מתוך שמחה.


הקפות בשמחת תורה, כיום הכיפורים שהתפילות מביאות יהודים רבים לבית הכנסת, כך בשמחת תורה יהודים רבים מגיעים אל רחבת הריקודים עם ספרי תורה. כי בסוף אנו עם אחד בלב אחד. בשמחת תורה שמחים עם ספרי תורה סוגרים להעביר מסר כולם קשורים בשווה לספר. אם היה צורך בלימוד כל אחד היה לומד בצורה שונה מרעהו בהתאם לרמת הלימוד אך בריקוד כולם רוקדים על אותה ריצפה ישרה.


אנו מתפללים שהאור ידחה החושך והשמחה את הצער.