כשהאמונה תפרוץ – החומות ייפלו

אולם בפועל, יהודים רבים רחוקים מלהקפיד על שמירת התורה והמצוות. חלקם עושים זאת מתוך התרסה, בטענה שאינם מאמינים באלוקים ולכן אינם מחויבים לשמור את מצוותיו, ואצל אחרים האמונה אינה מחייבת אותם לקיים את המצוות.

כפי שמציינת הגמרא: "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרייא". כלומר, יכול להיות שיהודי הולך לגנוב, ותוך כדי פעולת הגניבה פותח ספר תהילים וקורא מספר פרקים להצלחתה. זאת משום שיש לו "אמונה מקיפה": הוא מאמין בהשם ובכוחו לעזור לו, ולכן מתפלל שיצליח בגניבה, אך האמונה אינה חודרת עמוק אל שכלו ואינה גורמת לו להבין שהיא מנוגדת למעשה הגניבה.

כאשר מתקרב יום הכיפורים, בתי הכנסת מתמלאים ביהודים ורובו המוחלט של עם ישראל צם.

ישנו סיפור מדהים המלמד על עוצמתה של האמונה היהודית, מפיו של רבי מענדל פוטרפס, שנעצר בידי המשטר הסובייטי משום שהפיץ יהדות – מעשה שנחשב בעיני אותו משטר למרידה במלכות. הוא נשלח לשמונה שנות גלות במחנה מרוחק, אפל ונורא.

ביום הכיפורים הצליח רבי מענדל להתחמק מהעבודה ומצא פינה בחדר שבה התפלל את תפילות היום. כשהגיע לפיוט "וכל מאמינים", חשב בלבו: האומנם? האם באמת כולם מאמינים? הרי במחנה נמצאים אסירים יהודים שנשפטו על עבירות פליליות, ואינם יודעים כלל שהיום יום הכיפורים.

כעבור מספר ימים ניגש אליו אסיר מגודל ואמר לו: "ראיתי שהתפללת ביום הכיפורים. דע לך שגם אני יהודי. הוריי לא לימדו אותי דבר על היהדות, ובוודאי שאיני מכיר את התפילה. רציתי מאוד להצטרף לתפילתך, ואז נזכרתי בתפילה שסבתא לימדה אותי לומר כשפוקחים את העיניים: 'מודה אני לפניך מלך חי וקיים'. כך חזרתי כל היום על התפילה הזאת".

אכן, נקודת האמת מתגלה ביום הכיפורים. רוב עם ישראל צם ושומר את מצוות היום, בתי הכנסת מתמלאים עד אפס מקום, ובשנים האחרונות פותחים בתי חב"ד מאות בתי כנסת שבהם מתכנסים עמך בית ישראל – יהודים שאמונתם מתפרצת החוצה ביום זה.

במשך השנה עשוי היהודי להרגיש שהוא נמצא בשדה קוצים מבחינה יהודית, אך כולנו יהודים, והניסיון מוכיח שהמעטפת החיצונית אינה מעידה על המתרחש בפנים.

הדבר דומה למדבר: כלפי חוץ אנו רואים קוצים ודרדרים, נחשים ועקרבים, אך כאשר אנו חופרים בבטן האדמה, אנו מגלים מרבצי טבע יקרים – נפט, גז ואוצרות טבע נוספים. כדי להגיע אליהם אנו משקיעים משאבים רבים, משום שאנו מאמינים בתוצאה ובהגעה אל האוצר.

כך גם אצל כל יהודי. לא משנה כיצד אנו נראים כלפי חוץ, כל אחד חייב להאמין בכוחות העצומים הטמונים בו, להשקיע בעצמו ולגלותם. כל אחד חייב להאמין גם בכוחותיו של כל יהודי שהוא מכיר. זו השקעה כדאית, משום שבתוכו נמצאים אוצרות עצומים.

בתקשורת ישנם תכנים רבים המפלגים ומפרידים בין אחינו בני ישראל. הם שייכים רק למציאות שמעל פני הקרקע, לשטח הקוצני והמדברי. אך אנחנו קיבלנו את הכלים לחפור ולראות את המציאות האמיתית והפנימית.

כך היה גם אצל אותו צנחן, "צבר" ללא רקע דתי, שהיה מכובשי הכותל במלחמת ששת הימים ונודע בשם "הצנחן הבוכה". האמת הפנימית פרצה מתוכו החוצה. הוא הרגיש שאינו עומד ליד אבן דוממת, אלא ליד שריד בית מקדשנו החי.

מי שמעניקה לנו אופטימיות היא פרשת "האזינו", המכונה גם "שירת האזינו". החסידות שואלת: כיצד פרשה שתוכנה מלא בתוכחה על התנהגות קלוקלת ובענישה של העם נקראת שירה?

בניגוד לתוכחות המופיעות בפרשות אחרות, התוכחה בפרשת האזינו נבלעת בתוך הפרשה, המציגה את חיי העם מאז יציאת מצרים ועד לגאולה. לאורך הדרך היו נפילות, וכדי להתרומם היה צורך בעונשים חינוכיים, המקדמים אותנו ומסייעים לנו להישאר על המסלול הנכון המוביל לגאולת העם.

גם היום הפילוג הוא דבר חיצוני וזמני. ברגע שהאהבה המסותרת של עם ישראל והאמונה בבורא יתפרצו החוצה,

ייפלו כל החומות המפלגות, ונזכה רק לטוב ולגמר חתימה טובה.