לאן לוקחים אותנו סיפורי התורה?
ככל שמתקרבים למועד הבחירות היצרים מתלהטים. האם ביום שאחרי הבחירות יהיו מנצחים או רק מפסידים? הרב יוסף יצחק לרר שליח חב"ד ביבנה לוקח אותנו לדור המבול כדי ללמוד ממה לברוח? מהאגו שדואג שכולנו נפסיד. מנח נלמד איך להישאר מעל פני המים. איך מתעלים מעל רעשי הרקע של היום-יום, מנצחים את המלחמות הפנימיות ומוצאים מקום לזולת. קריאה מהנה ובחירות שהעם ינצח בהן ולא שמפלגות ינצחו את העם
בשבוע שעבר קראנו בפרשה על סיפור בריאת העולם ועל אלף השנים הראשונות לבריאתו. סיפורי התורה אינם נכתבו כספר היסטוריה בלבד, אלא בעיקר כסיפור שמלמד אותנו כיצד לראות את היום החיים ולצעוד בהם נכון. מהסיפורים אנו מקבלים כח להתגבר על הקשיים ולא ליפול או לצעוד בדרך שאינה ישרה ונכונה.
והשבוע, בפרשת נח, אנו נתקלים בטלטלה עצומה. בני האדם לא צעדו בדרך הנכונה, מי ששלט אצלם זה רק האגו האישי שגרם להם להפוך לאנשי חמס, הם לא עמדו במטרות שלשמם נברא העולם ולכן הבורא החליט שהמטרות יישארו והאנשים ימחקו.
השחיתות פשטה בכל הנבראים ולכן הבורא לא הסתפק במחיקת בני האדם אלא הביא מבול. שמצד אחד השמיד את כל היקום לבד מהדגים ומצד שני טיהר את הארץ, כאותו מקווה טהרה, שמימיו מטהרים את האנשים הטמאים שטבלו בו.
מה חדש?
לצורך יצירת עולם חדש הוא השאיר את נח ומשפחתו, שאותו ה' ראה צדיק באותו דור, יחד עם נציגי בעלי החיים שהוכנסו אל התיבה ושיועדו לשמירה על המשכיות הבריאה.
מהסיפור הזה אנו למדים מספר דברים לחיינו היום יומיים.
הראשון – האגו – אין ספק שהתנהגות של דור המבול נבעה מתחושת ישות מופרזת. מכך שהם ראו רק את עצמם ובאם יש דברים בבריאה שהפריעו להם להשיג את רצונם, הם הזיזו אותו הצידה בכל דרך שהצליחו לבצע. כל המלחמות הגדולות בעולם מתחילות מאגו.
החסידות מביאה כדוגמא את מלחמת מדיין כנגד עם ישראל, מדיין מלשון- מדון, ריב ומחלוקת- הגורמת הרגשה, שכל אדם הנמצא במרחב שלהם הוא אויב, חוסר יכולת לסבול את קיום הזולת.
ה' הבטיח שהוא לא יביא שוב מבול לעולם, אך אין ספק שאנו נתקלים ללא הפסקה באנשים ואומות המאמצים את הדרך הזאת וצריכים לחפש כל דרך להילחם במדין, כפי שהתורה מצווה- "צרור את המדיינים והכתם אותם".
יש להבין, שמחלוקות רבות הקיימות בתקשורת בין אישית ומחלוקות הקיימות בניהול קהילות, בין בני זוג נוצרות מהאגו. פעמים רבות מנסים לחבר להם סיבות הגיוניות ומוצדקות אך זו רק העטיפה לעומד מאחור, הפנים נובע ממלחמת מדין.
כאן המקום להבהיר, שאגו אסור למחוק, צריך לתעל אותו למקומות נכונים. למחוק אגו זה למחוק יכולות. כאשר אדם נדרש לבטל את ישותו אין הכוונה לבטל את השאיפות שלו או לעצור את היכולות שלו, אלא לכוון אותן למקום הנכון. הדרך היחידה שתביא אותם באמת לדרך הנכונה, מתחילה ביכולת להתבטל בצורה מוחלטת לרצון ה' ואז יוכל לנצל את כל הכוחות שלו, הוא יעצים את כל השאיפות שלו בכיוון אחד בכיוון של נתינה והעצמת הזולת.
משה רבינו מנהיגה הראשון של עם ישראל, זה שסלל את הדרך למנהיגים הבאים. הוא דוגמא חיה לכולנו, הכיצד? מצד אחד מפגין חוסר ישות מוחלטת, למרות מעמדו הרם ומצד שני מנצל את כל הכוחות המיוחדים שקיבל על מנת להיטיב לעם.
דבר שני שאנו למדים לימינו מהמבול – אנו דור מבולבל, הטובע במבול הטרדות שהוא מוקף בהם. אומר הבעל שם טוב שדברי ה' לנח "בו אל התיבה" אינה מופנית רק לנח בדורו, אלא לכל יהודי ובכל יום.
המבול, הן טרדות הפרנסה והמחשבות הרבות שטורדות אותנו ויכולות להטביע אותנו בהם, דהיינו, מונעת מאיתנו להתבונן ולבצע מה שטוב לנו באמת. "בו אל התיבה"- תיבות הם אותיות התפילה והתורה, שאתה מתבונן בתוכנם, הרי אתה מסוגל להתרומם מעל כל טרדות העולם.
אבל הסיפור אינו רק בדיעבד. שמצאנו דרך להימנע מטביעה על ידי התיבה, אלא הרבה יותר מזה. המבול הרים את יושבי התיבה לגבהים שלא יוכלו להגיע אליהם ללא התיבה. וגם התגברות על קשיים מרימה אותנו למקומות שלא יכלנו להיות בהם לפני ההתמודדות עם הקשיים.
אז בימים אלו, בואו ולא נתבלבל! כדאי לזכור, שאם ננצח במלחמת מדין, אזי ננצח את הישות שלנו ונעניק מקום ליהודי אחר. על ידי שנכנס אל התיבה ונצעד בדרך הנכונה. ננצח את האויבים ולא את האוהבים ונזכה לחיות בעולם טהור, כפי שהיה מיד לאחר המבול.