להתחיל מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע – נח

"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (ו'-ט')

תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים (רש"י). היהודי הקדוש מפשיסחה היה אומר: "כל אדם רגיל לטעון כי איננו עמל ויגע בשביל בניו, שיגדלו ויהיו יהודים טובים ובני תורה. כאשר הבנים הללו מתבגרים, שוב אינם נותנים דעתם על עצמם וטוענים אף הם כי כל עמלם ויגיעם אינו אלא בשביל בניהם, אי לזאת כבר הייתי תאב לראות את הבן הראוי לשמו…" לפיכך אמר הכתוב: "אלה תולדות נח, נח" נח לא הזניח את עצמו, כדי לפעול רק בשביל בניו, כי אם ראה גם את עצמו כבן ושקד על עליית עצמו. הוא הוא אשר היה הבן הראוי לשמו, אשר הבין כי גם עליו מוטלת החובה לעבוד את האלוהים. וזהו פירושם של הדברים: "תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים"- הצדיקים רואים במעשיהם הטובים כאילו המעשים בניהם… (בית יעקב מהה"צ ר' יעקב אהרון ז"ל מאלכסנדר).

"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (ו'-ט')

יש להקשות להלן נאמר: "כי אותך ראיתי צדיק לפניי בדור הזה" (ז'-א') ולא נאמר עוד תמים? ברם כידוע נח חי בדור המבול ודור הפלגה, דור המבול היה מושחת מבחינה מוסרית "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ" והניגוד לכך הוא המושג "צדיק", ואילו דור הפלגה היה מושחת מבחינת האמונה, כפי שאומרים חכמינו שאמר אנשי דור הפלגה: "נעשה קרדומות ונעלה לשמים ונלחם עמו", לפיכך כאשר הדברים אמורים בתולדות חייו של נח בכלל "אלה תולדות נח" כי אז מספרת התורה שגם בשני הדורות בהם חי נח "בדורותיו" הוא היה יוצא מהכלל: בדור המבול היה "צדיק" ובדור הפלגה היה "תמים" (בשם רבנו מהר"י קארי ז"ל). צדיק תמים היה בדורותיו (ו-ט) יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י).

נשאלת השאלה: אם אמרה תורה שבחו של נח, מדוע דרשו אותו לגנאי? ברם, פשוטו של דבר הוא, שאמרו כי אותם שבחים שאמרה תורה עליו "צדיק תמים" נבעו מתוך שחיתותו וגנותו של הדור: שכן בראותו את רעת הדור, ראה חובה לעצמו להתגבר ולהתרחק מדרכי הדור עד הקצה האחרון, עד שנעשה צדיק תמים, ברם אילו היה בדורו של אברהם אבינו לא היה קיים המניע אשר ימריץ אותו להיעשות לצדיק תמים. דווקא רשעותו של הדור צריכה לשמש דחיפה לאדם ולהכריחו להיעשות תמים… (הרה"צ מה"ר יוזיל הורוויץ ז"ל).

הפטרת נח (ישעיה נ"ד)

"אל תיראי כי לא תבושי ואל תיכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד" (נ"ד-ד')

אמרו חכמינו, כי לפיכך לא יכלו בני ישראל לראות את הארון, לא במדבר "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו" ולא בבית שני כאשר נגנז הארון, מאחר שבמדבר היה להם דין של "כלה בבית אביה" שעדיין היא נכלמת ואינה מעזה להביט בפני בעלה: ואילו בבית שני היה לה דין של גרושה, שאסור לה לראות את פני בעלה לשעבר (יומא נ"ד) לפיכך בא הנביא לבשר לבני ישראל, כי לעתיד לבוא יהיו קרובים אל השכינה ולא ייכלמו ככלה ולא ירוככו כגרושה. "אל תיראי" אל תתייראי שמא תיכלמי ככלה "כי לא תבושי", "ואל תיכלמי כי לא תחפירי", כי לא תהא לך חרפת גרושה, בושה זו שהייתה לך בימי עלומייך במדבר תשכחי, וחרפת אלמנותיך, חרפה זו שהייתה לך בעת הבית השני בתור עזובה מבעלה "לא תזכרי עוד", כי אם תוכלי ליהנות מהתגלות השכינה באין כל מפריע… (אהבת יהונתן).   

שבת שלום ומבורך