לזכרה! מספידים את אושרה גבאי

בתחילת שנות ה-70 אושרה ומיכאל עברו לשד' דואני ביבנה. אושרה החלה לעבוד בעיריית יבנה כמזכירת בית-ספר ב'בית רוחמה', ולאחר-מכן, בבית-ספר יחידני. בהמשך עבדה  בבתי-ספר נוספים, וכדרכה, במסירות ומהלב. 

הלווייתה התקיימה ביום ד 6.3.24 בשעה 22:00 בבית העלמין ביבנה.

אושרה גבאי ז"ל

במהלך השבעה, בני-משפחה ומנחמים סיפרו על הצניעות, היושרה והשמחה שאפיינו את אושרה. על האדיבות המקצועית, ועל ברכות ומצוות שאספה במהלך חייה.

אושרה הותירה אחריה ארבעה ילדים, נכדות ונכדים, שמונה אחיות ואחים ומורשת ארוכת-שנים של אמונה ואהבת-אדם. אדם לאדם – אדם.

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

בתה של אושרה ז"ל, אריאלה, הספידה בלוייתה:

"אמא שלנו,
הלב נשבר לרסיסים.
אישה של אנשים.
מחברת בין מעגלים והקשרים,
ומכירה משפחות מהשורשים ועד הענפים המתרחבים. מהוותיקים ועד לילדים הצעירים…
אושרה גבאי– העובדת המיתולוגית של יבנה.

אמא שלנו,
הנתינה שלך, הצניעות ורוחב הלב – הם נדירים.
לימדת אותנו ערבות הדדית ונתינה ללא תנאים.
תמיד דאגת לאחרים לפני שבכלל חשבת על עצמך.
לא הפסקת לברך את כל מי שפגשת, להדליק נר ולאחל הצלחה לפני כל אירוע חשוב שהיה לנו, הילדים, או לנכדים. 

אמא שלנו, 
מאז שאבא הלך לעולמו, הרגשנו  שניסית ללמוד לחיות בלעדיו. לשמור על שיווי המשקל של הבית.
להמשיך מסורות ולמצוא לעצמך את עצמך.
אבל פתאום הופיעה מחלה שהפכה את החיים שלך ואת החיים שלנו.
משקולות של כאבים התיישבו אצלך. עם זאת, לא הצליחו לפגוע בשכל הישר, בזכרון, בשליפה ובחדות הבהירה שלך.
וזה היה כל-כך קשה לראות איך כל הגוף סובל וקמל, 
איך הנשימה כבדה,
איך את פוחדת,
ומנסה להאט את שעון החול.
לצערנו, אמא, המחלה הייתה חזקה ממך.
הוסיפה מכאוב ודאגות.
כמה פעמים אמרת: "שהבית לא ייסגר", "שיהיה לכם לאן לבוא"…
נלחמת והאמנת,
קיווית לנחמה
לתוצאות טובות ולישועת ה׳.
והכי חיכית לבר מצווה של אורי ולתת את קולך בבחירות.
לבחור ברועי להמשיך להנהיג את העיר.
רועי זכה, ואת… לא המשכת במערכה. הצטמצמת. כלו כל כוחות החיים שבך.

רושל, שהיא כבר חלק מהמשפחה. טיפלת באמא ובאבא במסירות אינסופית עד הנשימות האחרונות- זו הזדמנות לומר לך כאן, מול כולם, תודה עמוקה.

אמא שלנו,
נוחי על משכבך בשלום בהיכלי גן עדן.
תמסרי לאבא שלנו חיבוק, לסבים ולסבתות.
תודה על כל מה שהיית בשבילנו וכל מה שעשית למעננו.
תודה על כל החסד והטוב שעשית.
נזכור אותך ונאהב אותך לתמיד."

בנה של אושרה ז"ל, הלוא הוא רועי גבאי, ראש העיר, הספיד את אמו בלווייתה:

6.3.24 (כ"ז אדר א)

אמא שלי. מי לא הכיר אותך אמא.
בחודשים האחרונים, לצערי, הגעתי לבית העלמין יותר מדי פעמים, וכל פעם חששתי מהרגע הזה, לעמוד כאן ולהספיד אותך.
כמעט מהרגע הראשון שעלית לארץ- הגעת ליבנה. 44 שנים עבדת למען העיר. בשלל תפקידים. פרשת, וכשנקראת לדגל לסייע שוב- הגעת ללא היסוס.
44 שנים של מסירות, של שליחות ציבורית, של נתינה אמיתית. של אהבה.

במסע שלי בעיר, בשנים האחרונות, כל מי שפגשתי- לימד אותי עלייך.
פעם אחר פעם אני שומע עוד סיפור ועוד סיפור, על הנתינה שלך. על המתן בסתר. על הדאגה לכולם. על הנכונות לסייע, על עשיית הטוב.
את דוגמא ומופת לעובד ציבור, ותודה לך על שלימדת אותי להיות שליח ציבור. היית אישה מלאת שמחת חיים, מלאת חסדים. אמא נהדרת וסבתא מצוינת. נתת לנו המון אהבה. שאלת בכל הזדמנות לשלום כולם, דאגת שלא חסר לנו כלום. כל מה שרצית, עד יומך האחרון, הוא שנהיה משפחה מלוכדת ואוהבת.
תמיד התעניינת בכל דבר. הכרת כל אבן. כל משפחה בעיר. אם מישהו היה רוצה לדעת מי זה פלוני אלמוני- מיד היית שולפת את האקסל הדמיוני שלך ונותנת הסבר מלא. וכולם היו טובים. כולם היו משפחות טובות. כולם בעינייך היו נהדרים.

מאז שאבא נפטר- לצערנו, למרות כל מה שניסינו, לא הצלחת להתרומם באמת. בשנתיים האחרונות נלחמת כמו לביאה. ממש נס פעם אחר פעם, חודש אחר חודש. אהבת את החיים. עברת ניתוחים קשים, שהרופאים לא ידעו איך יצאת מהם. את גיבורה אמיתית. ולפני חודשיים, כשראינו שהטיפולים כבר לא עוזרים, היה ברור לנו שאת הבר מצווה של אורי לא תפסידי, ושליום הבחירות ברור שתגיעי! נלחמת ושרדת. אפילו לא ויתרת להגיע להצביע. לא הגשם, לא מזג האוויר, לא המצב הבריאותי- אמרת לי 'תגיע בבוקר ותיקח אותי'. לימדת אותי מה המשמעות של ניצחון הרוח על מכאובי הגוף.

והלב הרחב שלך- יצאת, והדבר הראשון שעשית- בירכת את חיילי צה"ל ואת החטופים.
אמא, אני מצטרף לברכות שלך. אמן אמן שיחזרו לשלום.

אמא יקרה, את יכולה להיות רגועה. אנחנו בסדר. ברוך השם ותודה לאל, נתת לנו את סל הערכים והצידה לדרך. את ואבא אף פעם לא החסרתם מאיתנו דבר.

אמא סליחה, שבחודשים האחרונים לא יכולתי להיות יותר. רציתי, ניסיתי, אבל ידעתי שהאחים והמשפחה הנפלאה שגידלת, האחים והאחיות שלך ורושל המהממת, פשוט היו שם כל הזמן. אמא אני אוהב אותך, ותודה לך על הכל! סבלת מספיק. זה הזמן לנוח. תני נשיקה גדולה לאבא.
נוחי על משכבך בשלום!"

יהי זכרה ברוך.

בפרידה מבית-ספר לאמנויות