מאוחדים לניצחון במשפט

לקראת הימים הנוראים, פרשת 'ניצבים' מזכירה לנו כי הדרך לצאת זכאים בדין היא מתוך אחדות, חיבור לבורא והתמקדות בטוב המשותף – במיוחד בימים של מאבקים ופילוג

השבוע אנו מגיעים לישורת האחרונה בהכנות לקראת הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים – ימי הדין והמשפט של כל יהודי כפרט ושל העולם כולו. כדי לזכות בדין עלינו לצאת זכאים. במבט ראשון, אדם עלול לחשוב ולומר לעצמו: "אין לי סיכוי. אינני מסוגל לחיות רק עם הטוב, כי רוב העולם מלא ברוע. איך אני, הקטן, אוכל להילחם מול העולם? כיצד אנחנו, המעט, נוכל לנצח את הרוב?".

במבט אל העולם, אנו רואים כיצד האנטישמיות מרימה ראש במדינות רבות. אם כן, כיצד אפשר לנצח? אנו המעט מכל העמים, ולצערנו הרב, גם בתוך עמנו פנימה אנו נדרשים לנהל מאבקים מול כוחות שחזקים מאיתנו מספרית. אולם, דווקא עכשיו, כשאנו מגיעים למסקנה שבדרך הטבע יש לנו קושי גדול לשרוד, ודווקא כשאנו מרגישים שדוחקים אותנו לפינה – מתגלים בנו כוחות חזקים ועוצמתיים. דוגמה מהחיים: אדם הנתלה על מוט כחלק מפעילות ספורטיבית, יחזיק מעמד הרבה פחות זמן מאשר אדם הנתלה על מוט כשמתחתיו תהום והוא ממתין להצלה. כעת זהו הזמן לצאת מחוץ לקופסה. כיצד? על ידי הפעלת הכוחות העל-טבעיים שקיימים בנו. את הכוחות הללו לא נפעיל מחוץ לעולם הגשמי והטבעי, אלא דווקא בתוכו.

הכוונה בהפעלת הכוחות הרוחניים היא לדאוג ש"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל", וזאת על ידי שנתקרב ונתחבר אליו. כיצד נוכל לעשות זאת, הרי אנחנו אנשים גשמיים ואילו הבורא הוא רוחני? לשם כך הוענקו לנו התורה והמצוות. כאשר נידבק בבורא נזכה לשמירתו; נכניס את חכמת התורה למוחנו, נקיים את המצוות בגופנו, וכך נזכה להתחבר עמו.

השנה ניצב בפנינו אתגר נוסף. בעוד למעלה מחודש אמורות להתקיים בחירות בארץ, ולצערנו לא מסתמנת מטרה להגיע לממשלת אחדות לאומית. מדי יום אנו רואים כמה דיו נשפך בתקשורת הכתובה ובמדיה, כאשר רוב השיח סובב סביב פילוג. למרבה הצער, ישנם גם הפונים לאומות העולם על מנת להשחיר את יריביהם ולקבל סעד פוליטי, וכל זאת רק כדי לשמר כיסא בבית נבחרים שהיה אמור לשרת את העם.

עלינו לעשות כל מאמץ לצאת זכאים בדינו של מלך העולם, שופט כל הארץ. ראינו את אשר אירע בשבוע שעבר בנפאל – שום בית דין לערעורים לא יכול היה למנוע את האירוע שהשופט כל הארץ החליט לבצע. אין כוח בעולם שיכול לעצור רעידת אדמה שעליה הוחלט מלמעלה. נכון שהגאולוגים יסבירו לנו שמדובר בתהליך טבעי, אך כולנו מכירים את השבר הסורי-אפריקאי שאנו חיים בקרבתו, שעל פי הטבע הוא אזור המועד לפורענות, אך בחסדי השם איננו מתנדנדים.

הבעל שם טוב הסביר מדוע בכל השנה, בשבת שלפני ראש חודש, עם ישראל מברך את החודש – ואילו את חודש תשרי איננו מברכים: מכיוון שה' בעצמו מברך את החודש השביעי, וזו הברכה שנותנת לעם ישראל את הכוח לברך את המשך השנה כולה. מהי אותה ברכה? בקריאת התורה של השבת, הפרשה פותחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם". ביום הדין אתם ניצבים ועומדים בדין, כלומר יוצאים זכאים, בזכות העובדה שכולכם עומדים יחד. אכן, ישנם "ראשיכם שבטיכם", וכן "חוטב עציך" ו"שואב מימיך". לכל אחד יש תפקיד ייחודי, אך התפקידים אינם מתנגשים זה בזה, אלא משלימים האחד את השני.

כיצד זה קורה? משום שכולם עומדים "לפני ה' אלוקיכם". בדומה לשרי המלך, שבינם לבין עצמם עשויים להתחרות על יוקרה ותהילה, אך כאשר הם עומדים יחד לפני המלך – כל אחד מבצע את עבודתו בצורה המיטבית והראויה ביותר.

אנו חייבים לנצל את ימי החודש הללו כדי להעביר מסרים של אחדות. מותר וראוי לכל מועמד להציג את יכולותיו ולקדם את מעלותיו כדי לזכות בתמיכת הציבור, ובלבד שהמטרה תהיה להפוך את מצבו של עם ישראל בארצו לטוב יותר. אך הדבר חייב להיעשות מתוך קירוב, ולא מתוך השחרת האחר.

אסור לנו לשכוח: רק "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו". רק אם נתחבר לבורא עולם, נזכה לצאת בשלום מן הימים הללו. כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, יכול לצאת זכאי בדין. נדרשת לכך רק החלטה כנה אחת: להתחרט על שגיאות העבר ולהחליט לצעוד אל עבר הווה ועתיד נקיים, מתוך כוונה שתמחק את החובות ותותיר אותנו רק עם זכויות.