מי לא רוצה לנצח?

אנו רואים עשרות אלפים מעמך ישראל, ובהם בני נוער רבים, דור העתיד, המשתתפים באמירת הסליחות ומתרגשים ממנה. מטרת הסליחות היא לגרום לנו לעצור בשטף החיים ולשאול מהי באמת הדרך הישרה שיבור לו אדם – דרך שאינה נגמרת.

אם אכן עצרנו ובשכלנו האנושי הגענו למסקנה שעלינו לבקש סליחה על העבר, משום שטעינו בדרך, כיצד נוכל לנצח את היצר שפוגע בנו פעמיים? בפעם הראשונה הוא עושה הכול כדי להכשיל אותנו, ולאחר שנכשלנו – הוא משכנע אותנו שלא נוכל להתגבר ולשנות את התנהגותנו. כך הוא מייאש אותנו ועוצר בעדנו מלעשות שינוי.

את המענה נותן לנו שלמה המלך בספר קהלת: "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך". במבט ראשון לא מובן מה שלמה המלך מגלה לנו. הרי ברור שיש יתרון לחוכמה על פני הסכלות. החסידות מאירה את דבריו: החוכמה היא הנפש האלוקית, השייכת לשכל; הסכלות היא היצר הרע והנפש הבהמית, המכונה בקהלת "מלך זקן וכסיל", המוותר על עולם הנצח בעבור תענוג רגעי ונפסד.

כשם שטיפת אור נכנסת ומאירה את החושך, כך רצונותיה של הנפש הבהמית חזקים עד שהאדם עוסק באור הרוחני, ואז, בדרך ממילא, הם נעלמים.

את העיקרון הזה אנו מכירים גם משיטות טיפול שונות. למשל, בהתמודדות עם מחשבות רעות מסוגים שונים, לא ננסה לשכנע את עצמנו שלא לחשוב עליהן, אלא נדאג לעסוק בדברים חיוביים, וכך המחשבות הרעות יפנו את מקומן.
 

כיצד נוכל לעבור למעשים טובים כאשר כבר רכשנו התנהגות מסוימת שהפכה לטבע שלנו? גם על כך משיב הרבי בספר התניא: הרגל נעשה טבע שני. אכן, קשה לשנות טבע, אך כשמשקיעים מאמץ בתחילה, הדבר נעשה קל יותר. האור שבמעשה הטוב יאיר לאט־לאט את החושך שבמעשה הרע, עד שהאדם ייהנה בכל רגע מהטוב.

יש לזכור כי מה שקובע את ההנאה אינו המוצר המונח מול העיניים, אלא רצונו של האדם להתענג ממנו. יש אדם שייהנה מעוד סטייק מתובל שיאכל, ויש אדם שייהנה מעוד רעיון שכלי שישיג. ההבדל יהיה ביום שאחרי: הסטייק ילך לדרכו, ואילו הרעיון השכלי יישאר בשכלו.

חשבון הנפש שאנו עושים בחודש אלול מראה לנו לעיתים עד כמה מעשינו ריחקו אותנו מה'. אך דווקא המעשים הללו מעוררים בנו צימאון גדול לחזור לחיקו. זו הסיבה לדברי הגמרא, שלפיהם זדונות נעשים לו כזכויות. כאשר אדם חוזר בתשובה מתוך אהבת ה' ומתוך רצון להתקרב אליו, העבירות שעשה מצטרפות לזכויותיו, שכן הן שגרמו לו להרגיש רחוק ועוררו בו את הרצון להתקרב.

מטבעו, האדם רואה במי שמספק את צרכיו דמות מרכזית בחייו. פרשת "כי תבוא" פותחת במצוות ביכורים, שבה האדם מודה לה' על כל הטוב שהעניק לו. אם רק נפקח את עינינו ונשאל מי מעניק חיים לגופנו המורכב כל כך ומקיים אותו, מי מאפשר לנו לפתוח את העיניים בבוקר, לעמוד על הרגליים ולהרים את הידיים — נזכור כי זהו בורא העולם.

מתוך ההכרה הזאת יקל עלינו לבקש סליחה על התנהגות לא הולמת בשנה הקודמת, להבדיל בין האור ובין החושך ולנצח את החושך בעזרת הכלים שעליהם דיברנו, שיעניקו לנו את הרצון ואת הכוח לנצח.

שנזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.

שבת שלום.