מתחילים מבראשית: פרשת השבוע

פרשת השבוע היא אחת מתוך 54 'פרשות' אליהן מקובל במסורת היהודית לחלק את חמשת חומשי התורה. מטרת החלוקה לפרשות שבועיות היא לאפשר קריאה רציפה, לפי הסדר, של התורה כולה, מדי שנה בדיוק

פרשת השבוע – ויגש
 

פרשת וייגש אליו יהודה היא פרשת האיחוד, בפרשה זו יוסף מגלה לאחיו כי הוא יוסף, האחים עולים ארצה כנען, ומספרים ליעקב אביהם כי יוסף חי, והוא מושל בכל ארץ מצרים. יעקב ויוסף נפגשים לאחר עשרים ושתיים שנים. אנסה לתאר את האירועים מרגע שיוסף מתגלה לאחיו, ועד לבשורה שמבשרים אחיי יוסף לאביהם יעקב.

בין יהודה ליוסף מתנהל דו-שיח קשה עד מאוד, יהודה לקח אחריות על בנימין, אחריות עצומה, שבשלה הוא יכול להפסיד את העולם הבא שלו.

"אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אלך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים" (בראשית מ"ג פסוק ט')
מעבר לכך, במפגש של השליח של יוסף עם האחים, שבו הוא טוען שהם גנבו את גביע הכסף, שבו יוסף, כביכול, מנחש. ונמצא הגביע באמתחת בנימין, בשק של בנימין, לאחר שנערך חיפוש בכל השקים, אצל האחים, "בגדול החל ובקטן כילה".

חובה להזכיר שבפרשה הקודמת ציווה יוסף את העוזר האישי שלו להניח את הגביע בשק של בנימין, על-מנת לבדוק את אחיו, האם יעמדו לצדו של בנימין, האם יהיו מוכנים למסור את נפשם עליו. במידה וינהגו כך, יידע יוסף שאחיו חזרו בתשובה והפיקו לקחים ממכירתו לעבד.

ואכן, כשמתגלה הגביע בשקו של בנימין "ויימצא הגביע באמתחת בנימין", האחים קורעים את בגדיהם. המדרש אומר שכעסו על בנימין, והכו אותו על כתפיו. בנימין נשבע לאחיו, באביו, שהוא לא גנב את הגביע ואין לו קשר לעניין, ובכל זאת היכו אותו. אחיו, יהודה, שראה שבנימין נשבע באביו, חשב בלבו שמסתתר פה עניין מאוד גדול, ולכן דיבר קשות אל יוסף והיה מוכן למסור נפשו על בנימין, מעבר להתחייבות שלו כלפי אביו. כמו כן, אחיו היו שותפים לעניין. יוסף רואה שאחיו מוכנים למסור נפשם על בנימין, ומוכנים להרוג ולהיהרג על בנימין. מתגלה לאחיו ואומר "אני יוסף, העוד אבי חי".

פה מתגלה מסירות נפש אמתית של אחיי יוסף, שמוכנים למסור נפשם על בנימין. האם בימינו, היום, קיים דבר כזה? האם אחים מוכנים למסור נפשם על אחיהם כך? אני משאיר את השאלה הזאת לכם, קוראים יקרים, שכל אחד יענה לעצמו. אבל… אני חושב שאני, ואתם צריכים ללמוד מהי מסירות נפש אמתית, מאחיי בנימין, ולהפנים.

יוסף מתוודע לאחיו, ציור של פטר פון קורנליוס (1816/7)

הפטרת פרשת ויגש (יחזקאל פרק ל"ז פסוק ט"ו-כ"ח)

"ויהי דבר ה' אליי לאמר: ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו"
יחזקאל הנביא מצטווה לעשות מעשה סמלי, לקחת שני עצים ועל כל אחד לכתוב משהו. כידוע, הממלכה התפצלה, לממלכת יהודה וממלכת ישראל. וממשיך הכתוב ואומר "ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי" – משמעות העניין שעם כל זה שהממלכות היו מפוצלות לשתיים – הציווי הוא "והיו לאחד". כבר אז הקב"ה לא אהב את הפילוג, כבר אז הקב"ה נלחם מלחמת חורמה במחלוקות, ראו מחלוקת קורח ועדתו. מסירות הנפש של אחי יוסף על בנימין מעידה על כך. ולכן, הפרשה קשורה להפטרה.

"ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכלם ובמשפטי ילכו וחוקותי ישמרו ועשו אותם"
מוריי ורבותיי, הפרשה מעידה על אחדות. ההפטרה כותבת שגם כשהיו שתי ממלכות, יהודה וישראל, הם היו אחד, עץ אחד, מאוחדים. אנחנו צריכים ללמוד להפיק לקחים ולהיות באחדות, באהבת חינם, והקב"ה יזכה אותנו לביאת משיח צדקנו בקרוב.

שבת שלום ומבורך