צוות יבנה: בצפון יוון בשיא יופייה

חברי 'צוות' (גמלאי צה"ל) ביבנה יצאו לטיול בצפונה של יוון, ויודעים לספר על ארץ יפיפייה שגילו, על הפן היהודי שספגו במקום, ועל חוויות מעולם אחר

אחרי לילה לבן וטיסת בוקר מוקדמת, נחתנו בסלוניקי. את פנינו קיבלו אקיס ויפגנייה, שעוד יעלו בסיפורנו פעמים נוספות במהלך השבוע. התארגנות קצרה ליציאה משדה-התעופה 'מקדוניה' ואנחנו ישובים באוטובוס מפואר עם ההסברים של יפגנייה, שלוקחת אותנו לסיור רכוב ברחובות סלוניקי. עברנו דרך סדרה של ווילות שהיו שייכות לעשירי סלוניקי היהודיים כמו: וילה מודיאנו, הברון הירש וכד'. חלפנו על פני גני-התערוכה ואזור אוניברסיטת סלוניקי שהוקם על שרידי בית-הקברות היהודי העתיק. בראש הגבעה עליה ממוקמת מצודת סלוניקי השקפנו, ממעלה, על סלוניקי והאזור מסביב. בין היתר ראינו את 'המגדל הלבן' ואת פסלו של אלכסנדר הגדול הממוקם בטיילת המקומית. אומרים כי מי שלא ביקר במגדל הלבן, כאילו לא ביקר בסלוניקי. ואנחנו עשינו זאת… קיבלנו הסבר ממצה ומאלף, מפי יפגנייה, על העיר ועברה. בהזדמנות זאת 'הרגלנו' עצמנו לשתות כוסית אוזו יווני שהפך ל'משקה היומי' עם הבוטנים שאקיס ארז במיוחד לכבודנו באריזות אישיות קטנות. מראש הגבעה ירדנו לעיר וראינו את קשת ורגיליוס והרוטנדה – אותו מבנה עגול ומרשים שנצפה מראש הגבעה יחד עם המגדל הלבן. המשכנו לכיוון תחנת-הרכבת, משם יצאו המשלוחים של היהודים לגרמניה וראינו את שלט ההנצחה על קיר המבנה. 

הגענו לבית-המלון ולאחר מנוחה קצרה, יצאנו לסיור רגלי, בליוויו של אקיס, איש הקהילה היקר שדאג לכל מחסורנו לאורך הטיול וליווה אותנו בחזרה עד שאחרון המטיילים נכנס לבידוק לפני הטיסה חזרה.

אקיס סיפר על משפחתו ועל תלאותיה בתקופת השואה

התחלנו את הסיור בטרמינל של הנמל הסמוך למלון, דרך החמאם היהודי והגענו לאנדרטת השואה לזכר יהודי סלוניקי אשר נספו בשואה. לרגלי האנדרטה שהייתה בצורת 7 להבות והזכירה מנורה, הדלקנו נרות זיכרון, הנפנו את דגל המדינה ואשר איטח אמר 'קדיש'. רגע של התרגשות ועילוי עבר על כולנו. משם המשכנו למוזיאון היהודי של סלוניקי ולבית-הכנסת המקומי 'יד לזיכרון', שם התקבלנו בשתייה ובננות ושמענו הסבר מפי אקיס, שדיבר על משפחתו ותלאותיה בשואה. משם המשכנו אל השוק היהודי – 'שוק מודיאנו', כיכר אריסטוס, שוב ביקור במגדל הלבן וחזרה למלון לאורך הטיילת. ארוחת ערב ולינה בחדרים.

עם סיום ארוחת-בוקר יום שישי יצאנו לביקור במחוז מקדוניה והתחלנו את היום בביקור בעיר ווריה. זוהי עיירה יפה עם בנינים הבנויים בסגנון עות'מני. את פנינו קיבלה בחורה מקומית בשם אווי, אשר הכניסה אותנו לבית-הכנסת בשכונה היהודית של ווריה – 'שכונת בארבותה'. קיבלנו הסבר על השכונה ועל העובדה שכיום בתי היהודים נמכרים למקומיים בעלי אמצעים אשר משפצים אותם ושומרים על צביונם המקורי שכן כל השכונה הוכרה כאתר משומר ע"י ארגון אונסקו. מספר היהודים בעיירה הוא כשלושה, כך שאין מה לדבר על חיי קהילה, ביכנ"ס וכדומה.

מווריה המשכנו לעיירה אחרת בשם אדסה – עיירה השוכנת על גבעה  ובה מעיינות מים אשר יורדים במפל שגובהו כ-70 מטר. מפל זה הוא למעשה סימן ההיכר של  אדסה. הפסקה קצרה לשתיית אוזו וצילומים ואנחנו בדרכנו לעיירה שלישית הנקראת לוטראקי-פוזאר. נכנסנו וטבלנו כאן במעיינות המים החמים ולאחריהם שמנו פעמינו לבית-המלון. יום שישי הוא יום קצר ומחכים לנו קידוש שבת וארוחת-ערב משותפת. אקיס קיבל את פנינו בבית-המלון סמוך לקידוש והביא עמו חלות בית, יין וביצים-קשות לברכה. יוסי נווה בירך ויחד שרנו שירי שבת.

ערב שבת בבית-המלון

בתום הארוחה וכדי "להוריד את האוכל", מי שרצה, יצא עם סמדר לטיול רגלי לאורך הטיילת. מול המגדל הלבן עלינו על ספינה ששייטה לאורך גדת המפרץ כמחצית השעה, כך שיצא לנו לראות גם את העיר סלוניקי ואורותיה גם מהזווית הזו.

ביום השלישי לשהותנו, יום שבת, הצפנו לכיוון הגבול עם בולגריה, כדי לראות את קו הביצורים שנקרא רופאל (Roupel), אשר נבנה כדי לעצור את פלישת הגרמנים ליוון מצפון. בסופו של יום, הצבא הגרמני פלש ליוון מדרום וקו הביצורים נשאר מיותר. את פנינו קיבל חייל צעיר ונחמד אשר הסביר על המקום ועברו. בנקודת ההסבר גם זכינו לראות בשבר ענן מקומי שחלף תוך מספר דקות. המבצר בו ביקרנו נבנה בשנת 1914 והתפרסם במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר התקדמות הצבאות הגרמנים והבולגריים נעצרה מול מבצר זה.

המשכנו לאגם קירקיני, שהוא אחד ממקורות המים החשובים באירופה וממוקם במחוז סרס שבצפון יוון, מרחק של כשעה וחצי נסיעה צפונה מהעיר סלוניקי. האזור שמסביב לאגם שוקק חיים: למעלה מ-300 סוגי ציפורים, חלקם אפילו בסכנת הכחדה ועדיין מצויים סביב האגם. בהמות ממספר סוגים, דגים וצלופחים וכמות גדולה של זוחלים האופייניים לאזור זה של יוון.

חזרנו בשעות אחה"צ המאוחרות למלון בסלוניקי, ללילה אחרון בעיר, שתוכנן לבילוי בטברנה. בני-נוער שהגיעו גם הם לבילוי, רקדו ורעשו וגרמו לחלק מאתנו 'להתעייף' מהר ולחזור ללינה במלון. גם כאן, אקיס דאג ל'תיגבור' המשקה הראשון שהוגש ע"י תוספת פירות ופיצוחים.

בבוקר יום ראשון שוב שינוי בתכנית, בדמות תוספת ביקור בבית-העלמין המרכזי בסלוניקי, דבר שלא היה בתכנית הטיול. חברתנו לקבוצה – לולה, שנולדה וגדלה בעיר ביקשה לבקר את קבר הוריה ואחיה, הקבורים כאן. אכן, היה מרגש שוב לראות ולשמוע את הקדיש ולומר תפילת אשכבה מפי מר איטח.
יחד עם זאת, בעוד האוטובוס ממתין בפתח בית-המלון, לאיסוף החברים, הצלחנו לחגוג את יום-הולדתו של חבר אחר לקבוצה – אלי הרוש.

מיד בצאתנו מבית-העלמין, נפרדנו מסלוניקי ואת פעמינו שמנו לכיוון חצי האי פיליון, כשאנו נוסעים לאורך החוף. בדרך לפיליון יכולנו לראות את הר האולימפוס ואת העיירה היפה  פלאטאמונאס, הממוקמת לחופי הריוויירה האולימפית, בה עשינו טיול רכוב, ראינו במרכזה את עץ הדולב הענקי וכמובן את יושבי הכיכר היושבים משעות הבוקר בחוסר מעש.

מהעיירה פלאטאמונאס נכנסנו לעמק טמפי, הנחשב לאזור מדהים ביופיו ובעל אוצרות טבע עשירים. ירדנו במדרגות לעבר הגשר התלוי וראינו את הכנסייה המקומית. גם כאן, בין עצי הדולב הרבים, השקינו עצמנו באוזו ובוטנים. יצאנו מאזור הגשר ונסענו לעבר העיר וולוס – עיר נמל ציורית, היושבת לאורך החוף של הים האגאי. עצרנו לצילום ליד האנדרטה לשואה. משם עלינו לסייר באחד מהאזורים היפים באזור פיליון – הכפרים פורטאריה ובמקריניציה. במקריניציה – כפר יווני טיפוסי, יפה וציורי, התרשמנו מצורת הבניה המקומית ומהשלווה במקום. לקראת ערב יצאנו מערבה והגענו, אחרי נסיעה קצרה, אל העיר לאריסה. אחרי ארוחת-הערב, מי שרצה, יצא לסייר במדרחוב בעיר ולראות את הבארים ומועדוני הזמר המקומיים.

לאחר ארוחת-הבוקר, ביום ב', קיבלה את פנינו גברת אלגרה, אשר לקחה אותנו לסיור קצר להכרת הצד היהודי של לאריסה. התחלנו בבניין התיאטרון, עלינו לכיוון אחיה הנפח (נפחות היא מקצוע בולט בעיר), היקפנו את הגבעה וירדנו דרך הכנסייה לכיוון הנהר ובית-הכנסת. בביה"כ קיבלנו הסבר מקיף אודות הקהילה ומה שנשאר ממנה. יצאנו ונסענו להצטלם לרגלי האנדרטה לנרצחים היהודיים – רחל מבכה את בניה…

מלאריסה נסענו לעיירה אחרת, בשם טריקאלה, ובדרך אלגרה הסבירה ארוכות על המצב הכלכלי ביוון. לזכותנו, יצא לנו לשמוע ממקור שחי את היום יום ביוון ולא ממישהו שקרא חומר ומנסה להעבירו לאוזנינו. בטריקאלה ירדנו וחצינו את השוק אל בית-הכנסת בעיירה. 

בתום הסיור והפסקת קניות קצרה בשוק, נפרדנו מאלגרה והמשכנו לעיירה קאלאמבאקה. זוהי עיירה יוונית השוכנת למרגלות המנזרים התלויים של מטאורה. הטיפוס באוטובוס למנזרים התלויים בראשי ההרים חשף בפנינו תכסית קרקע כאילו נלקחה מהירח…! האזור נחשב לאחד היפים בעולם אם לא הכי יפה בו. ביקרנו בשני מנזרים תלויים על ראשי מצוקים בגובה של כ-650 מטרים. האחד, מנזר הגברים, אליו היינו צריכים לטפס על כ-150 מדרגות לכל כיוון. ראינו בו את המנזר ואת 'קודש הקודשים' של הנזירים החיים בו, ראינו את אופן העלאת והורדת ציוד בעזרת הסל.

משם, ירדנו למנזר הנשים. כאן היה על הנשים שבקבוצה להצטנע בלבוש ולכסות רגליהן ב'חצאיות' מקסי. ראינו את ה'מים הקדושים' (בסה"כ מי ברז…) בהם שטפו המאמינים את פניהם בכניסה או יציאה מהמנזר. כמו כן, צפינו אל הנופים היפהפיים של עמק תסאליה על רקע רכס הרי הפינדוס. לקראת ערב הגענו לבית-המלון בעיר יואנינה, הנחשבת לבירתו של חבל איפירוס, שם אכלנו את ארוחת-הערב.

ערב שמח בטברנה

יום ג' ואנו בדרך לקניון ויקוס. מחצית מהיום בילינו בחיק הטבע בין שני כפרים יפיפיים- זגוריה ומונודנדרי. בזגוריה הלכנו קטע של כ-350 מטר וערכנו תצפית על קניון ויקוס. קניון זה נמצא קרוב לגבול עם אלבניה ומופיע ב'ספר השיאים של גינס' בזכות היחס בין עומקו – 900 מטר לרוחבו – 1,100 מטר. מכאן המשכנו לכפר השני, מונודנדרי. כאן המתין קטע הליכה של כ-1 ק"מ לכל כיוון כדי לראות את המנזר הציורי – סיינט פאראסקבי, אשר נוסד בשנת 1413.

בין שני הכפרים ראינו את אבן הציפחה – סלע שטוח בעובי מספר ס"מ שנוצר מלחץ מתחתית כדור-הארץ שהתפרץ מעלה. סלעים אלו מהווים את חומר הגלם לגגות הבתים בכפר ומייחדים בתים אלו על פני בתים אחרים בסביבה.

בסיום הסיור בכפר חזרנו ליואנינה ושם שטנו, על אגם פבוטיס, לאי של עלי פאשה. עלינו לאי ומי שרצה בא לראות את המוזיאון ובו תצוגה של כלי-נשק ותלבושות שהיו אופייניות לאותה תקופה.

הערב הוא הערב האחרון בטיולנו. לפיכך חזרנו למלון להתארגנות וליציאה אח"כ לטברנה על שפת המפרץ. גילינו זמר עולה חדש, בשם יוסי נווה, שהנעים בשירים כמו: סיגל, שבחי ירושלים וכד'. למדנו גם לרקוד יוונית בניצוחה של לולה. אחר כבוד, חזרנו לקראת חצות. מחר מחכה לנו יום ארוך ומתיש עד שנראה את המיטה בבית.

ביום ד' והאחרון ביקרנו בחלקה העתיק של יואנינה, הפרוריון, שהוא הרובע הביזנטי המבוצר, בו נמצא גם האזור היהודי, זכר לקהילה יהודית מפוארת וחשובה ביוון. פקדנו את בית-הכנסת של יואנינה, השוכן ברחוב היהודים. על הגבעה ראינו את הבליסטראות וכדורי הפלדה המחלידים ומראשה צפינו בנוף המשקיף על האגם ובמרכזו האי של עלי פאשה. משם ירדנו לבית הכנסת הרומניוטי ביואנינה וקיבלנו הסבר ממצה מאותה אלגרה, שסיפרה כיצד היא מנסה לשמר את המסורת והחגים בקרב 35 יהודים שנשארו מכל הקהילה ומתוכם 3 ילדים. כיום, כולם מרוכזים בבניין אחד מעל משרדי הקהילה, גם כדי להרגיש קרובים לאנשים הדומים להם וגם להרגשה של ביטחון. הם בעצם מסתגרים בגטו שכפו על עצמם. במשרדי הקהילה היא הראתה תמונות אביה, מוכר המים, ועוד. משם עברנו לאנדרטה לשואה שנבנתה ע"י ראש העיר כדי לשמר את זכר היהודים שנלקחו מכאן במרץ 1944 ולא חזרו.

נפרדנו מיואנינה ומאלגרה ושמנו פעמינו למוצובו. זהו כפר יווני מפורסם, הנחשב לכפר היפה והציורי ביותר בכל הרי הפינדוס. הגבינה המעושנת של מצובו נחשבת למעדן אמיתי. אכלנו צהריים במסעדה מקומית וסיירנו במרכז הכפר כדי לספוג את האווירה הייחודית למקום והמאפיינת כפרים באירופה, בתי-עץ קטנים העטופים בפרחי גרניום צבעוניים.

ממצובו, הצפנו לעבר סלוניקי ועצרנו בעיר ורגינה. כאן חזרנו לפגוש את המדריכה יפגנייה, אשר לקחה אותנו לסיור במוזיאון ונתנה הסבר תיאטרלי ומקיף. היא ליוותה אותנו לקניון והמליצה על חנויות ומוצרים שמחירם כדאי. ליוותה אותנו לשדה-התעופה ולא נחה עד שראתה שכולנו בבידוק הביטחוני בדרך לעלייה למטוס. כמובן שגם אקיס היקר הגיע להיפרד מאתנו וללא ספק זו הייתה פרידה מרגשת שהשאירה משקעים חיוביים מהטיול כולו.

ומשהו אישי: תודה מיוחדת לחבר הקבוצה גדעון פרי, על תכנון מופתי של המסלול ועל ההשקעה והדאגה לכל פרט, קטן כגדול, על-מנת שכולנו ניהנה והטיול יצליח. והוא אכן הצליח וקבע רף גבוה לטיולים, שהלוואי ויבואו. תודה גדעון!